מכוניות שמכרתם - האם נשארים בליבכם סנטימנטים?? חוויות ואכזבות

שלום לכולם !

לא מעט מכוניות היו לי עד היום ובעת כל מכירת רכב אני מרגיש כאילו חלק מאיתנו (משפחתי ואני) הולך.

לאחרונה קיבלתי החלטה למכור את הסיטרואן XM. לא עקרוני מה היו הסיבות אך אחרי שנתקבלה ההחלטה התהליך היה מהיר.

דאגתי שהקונה יקבל רכב מטופל ברמות הכי גבוהות - טיפול של מוסך מורשה. כל מה שנדרש להחלפה הוחלף טרם המכירה - תפוחים, ציריות, ברקסים, פילטרים כולל פילטר דלק שלהחליפו יש לפרק את האגזוז. לרכב הורכבו 4 צמיגים חדשים, שיפוץ מזגן וכד'.

הרכב פורסם בעת המלחמה ובמאמץ מנטלי ותחת איום הטילים והאזעקות ביצעתי את תהליך המכירה. הקונה המאושר כבר בדרך מחיפה דרומה צלצל בהתלהבות להודות ולספר לי חוויות מהנסיעה. בהמשך הערב הוא התקשר אלי והתחיל לשאול אותי לפשר מילים בצרפתית.

"מה קרה? " - אני שואל אותו.

הרכב לא מניע", הוא עונה לי, "נסענו עליו במהיריות מאוד גבוהות ולאחר דימום המנוע הוא אינו מניע."

"מה עשיתם לאחר שלא הניע??" - "פירקנו פלאגים(כשהמנוע חם), בדקנו הצתה, הצלבנו כבלי הצתה וכד'"... כבר אז הבנתי שהבחור עובר קורס במכונאות בהתכתבות ובהאזנה לקלטות...

שלחתי אותו לבצע RESET.... כלומר לסגור האוטו, לפתוח דלתות, לסגור דלתות ואז להניע... הפלא ופלא הרכב הניע לו - סתם כך בהתלהבות הוא הציף את הרכב.

ביום שהגעתי להעביר בעלות - לפני שבוע וחצי, ראיתי את הרכב במצב לא טוב. למעשה מאוד לא טוב.

הטמבון הקדמי מפורק, כנף שמאלית פגועה וכתם שמן מתחת לרכב.

שאלתיו מה קרה והוא סיפר לי שהוא ושני בניו להלן "ירחמיאל" ו"שאלתיאל" החליטו לנסוע לים המלח. ירחמיאל רצה לנהוג וכאבא טוב הוא נתן לו.

ירחמיאל אוהב "להרביץ" ואכן הם שייטו להם במהירות 170 קמ'ש.

כשהחלו לדלוק נוריות ירחמיאל התעלם בטענה שהשמש מסנוורת אותו, כך שלא מומלץ להתבונן לרגע בלוח השעונים, אלא להיישיר מבט קדימה.

כשהמחשב ביקש במחילה לעצור באופן מיידי ירחמיאל חשב שהמחשב חומד לו לצון ולחץ ביתר שאת על הדוושה.

כשמחוג החום הגיע ל 120 מעלות חשב ירחמיאל שזה בגלל הירידות ... מחוג ישן שכמוך ניקח אותך לשיפוץ....

כשמד לחץ השמן החל לאותת בסימני מצוקה, חשב לתומו ירחמיאל שכמו שיש לחץ באוזניים בעת הירידה לים המלח אולי גם למד השמן יש לחץ לא מוסבר שגורם לו לקפץ.

כשמכסה המנוע הפך מלהט לאדום, חשב ירחמיאל שזה בגלל השקיעה שתהיה בעוד מספר שעות. אומרים שהשקיעות באיזור מרהיבות.

כשעשן החל להיתמר מהאגזוז התעקש הבחור שתחנות הדלק בארץ מוהלות מים בדלק, ובדיעה משותפת החליטו לפנות ביום א' לרפי גינת.

כשהחלו להישמע רעשים מוזרים מכיוון המנוע חשבו בני המשפחה שמדובר בציוץ ציפורי המדבר ואיוושת הרוח בענפי השיטה המצוייה לצידי הכביש.

כשהרכב דמם סתם כך תוך כדי נסיעה הטיחה המשפחה היקרה האשמות במתדלקים של התחנה בבאר שבע, גם כאן הועלה שמו של רפי גינת ותוכנית התחקירים שלו.

עשרות נסיונות התנעה, לצד הדרך החלישו את המצבר. מאוחר יותר יגלו האב וילדיו שהמצבר עדיין חזק, פשוט קשה להניע ולסובב מנוע תפוס....

לקצר את הסיפור (כבר לא נשאר סיפור) הרכב הובל חזרה אחר כבוד לעיר המגורים של הקונה על גרר שהצליח לדפוק את הפגוש.

אך לא רק את הפגוש....שאלתיאל הבן השמנמן ניסה להרים את הרכב (סיטרואן, כאמור) כדי שהגרר יחבר את הכבל והצליח למעוך תחת מעמסת העכוז את הכנף.

הכבל כמובן חובר בטעות במקום לא נכון ולחץ על הוסת של המערכת ההידראולית מה שתרם לסלט גם מעט שמן ירקרק.

כמובן שלים המלח הם לא הגיעו אך "חוו חוויה". בפגישתי עם המוכר לצורך העברת הבעלות הוא גם ביקש את עצתי מה לעשות. "מה לעשות לגבי מה?" שאלתיו. "מה לעשות לגבי הדלק שבמיכל, לא חבל?" . המנוע התפוס לא הטריד אותו במיוחד, ואכן חבל בסופו של דבר בעיקר על הדלק שבמיכל.....

וכך בא לקיצו סיפור המכונית ששירתה את אשתי וילדי וגם אותי בשבתות בכיף עד לתקופה האחרונה. הקונה מעמיד כעת את הרכב למכירה, במחיר מגוחך, מחיר שרק הטיפול האחרון שביצעתי היה גבוה יותר ממנו.

אחרי שאתה מטפח רכב ושומר עליו מכל משמר במשך שבע שנים, נהנה ממנו, מבריק אותו בימי שישי, מעניק למושבי העור טיפול בחומרים הנכונים, מצחצח כל בורג, דואג שתמיד ייראה כאילו יצא מהמפעל, מקפיד לטפל רק במוסך מורשה. אחרי כל זה מה שנותר הוא להתאכזב ולגלות במודעות האינטרנט, שהרכב יימכר למרבה במחיר, תוך פשרות מפליגות, שלא נראו כדוגמתן מאז ימי המנדט.

מעניין האם לכם יש סיפורים מעודדים יותר. אשמח לקבל תגובות וחוויות חיוביות יותר

אילן

בגלל סיפורים כאלה תמיד צריך להזהר, במיוחד ברכבים שיש לכם רגשות אליהם, לא רכבי ליסינג רגילים.

עדיף לחכות עם המכירה לעיתים, ולהמתין שיבוא זה שתראה עליו שהוא מעריך את מה שהוא קונה - כשאדם כזה מגיע, אתה רואה את זה עליו, וזה בלתי נמנע.

מי יתן ונמנע מארועים כאלו בעתיד.

לא קל למצוא את המוכר הנכון...אבל תמיד קשה למצוא את הקונה הנכון...לפעמים אלוהים נותן אגוזים לכאלה שאין להם שיניים....כשתירצה למכור רכב נוסף דבר איתי, אני קונה לא משנה מה....רן

אילן שלום.

כמי שמתחבר לכלי הרכב שבבעלותו ומתקשה להיפרד, אני מאוד מבין ללבך, פשוט כואב הלב.

אם הבנתי נכון, הקונה נסע ברכב תקופה לא קצרה כשהוא עדיין רשום על שמך.

לטעמי זו טעות, ומקור לצרות לא קטנות.

לך כמוכר - האחריות על כל עבירות התנועה והחניה חלה עליך (לדוגמה - הנסיעה שתיארת ב 170 קמ"ש, באם צולמה במצלמה אוטומטית צפה למכתב ידידותי ממשטרת ישראל...).

גם לקונה המצב הזה לא בריא - מוכר שאינו ישר עשוי להעלם מהשטח ולהשאיר אותו עם רכב שאינו רשום על שמו ושלא ניתן לבצע לו רישוי שנתי או למוכרו הלאה.

מומלץ בחום לבצע את כל רכיבי עסקת המכירה במכה אחת.

שי

לטעמי חבל לאכול את הלב. הרי בשורה התחתונה ויתרת על הרכב מסיבותיך השמורות עמך. כדאי להמשיך הלאה. ואם נפרדת מחברה או התגרשת מאישתך, אתה רץ לבדוק מה הבחור החדש עושה לה? חבל שיש אנשים שלא מעריכים את מה שיש להם אבל זה נכון לצערי לגבי המון דברים ולא רק לגבי רכבי אספנות. ובקשר לקונה "מתאים", גם ככה לא קל למכור רכב אספנות במחיר שאתה דורש ובצדק, על כל מאות שעות העבודה שהשקעת והכסף הרב ששמת עליו. מבחינתי מי שמוכן לשלם מתאים. ויתרתי, מכרתי, ממשיך קדימה לפרוייקט הבא. למרות שאני אישית יודע שאת חלק מהרכבים שיש לי היום לא אמכור לעולם.

אני אישית יודע שאת חלק מהרכבים שיש לי היום לא אמכור לעולם.

בקשר לאחד מהם אני עדיין בספק ... :roflmao:

אבי, כנראה ששנינו נמשיך לחלום. אני על השיפוץ ואתה על זה שאמכור...

לא ממש קשור לאספנות, אבל בכל זאת.

אתמול הגעתי לגיל 30. גיל מוזר שכזה, גיל בו אתה מבין שבעצם הגעת ל-50% מהעשייה שלך בחיים.

סה"כ, בגיל 60 הרוב יוצאים לפנסיה, אז מה עוד נשאר? 30 שנה של עשייה?

זה מצב בו אתה שואל את עצמך מה עשית עד היום ומה אני מתכנן להספיק לפני שכל זמני על הכדור הזה יגמר.

לימודים, קריירה, יחסים, אהבה, גילוי עולמות ועוד...

בכל אלו, גילית שלא תמיד הספקתי את מה שרציתי. אבל זה בסדר, אמורות להיות לי (אם יתמזל מזלי) לפחות עוד 30 שנים להספיק את כל מה שאני רוצה.

בתחום המוטורי, כאן כבר הייתי די מרוצה.

בגיל 30, הספקתי להעביר על שמי (ולהעביר הלאה כמובן) כ-33 רכבים שונים (אולי יש עוד כמה ששכחתי... הגיל, אתם יודעים). את כולם קניתי בשמחה ואת רובם מכרתי בששון.

על רובם הפסדתי כסף. הרבה כסף. הרבה מאוד כסף (אני מקווה שאישתי לא תכנס לכאן ותקרא).

כל הרכבים שלי היו "השקעות". אני השקעתי בהם כסף והם מצידם השקיעו לי את העובר ושב.

לעולם לא אסלח לעצמי על מכירת הוולבו 121 שהייתה לי.

לעולם לא אסלח לעצמי על ששרפתי (כן שרפתי, עם ג'ריקן מלא דלק וחבילת גפרורים) את הסוסיתא טנדר שהייתה לי (שאותה קיבלתי בעבור עבודת גננות אצל שכן במושב כשהייתי בן 14).

לנצח אשמח על זה שמכרתי את הניסאן טראנו שלי. ימח שמו, כלב בן כלב. שנאתי את האוטו הזה שנאה יוקדת (עד היום אני רואה טראנו ועולה לי לחץ הדם ).

את הצביטה בלב אני מרגיש בכל פעם שה-R750 שמכרתי עבר ברחוב מול הבית שלי. מכרתי אותו למישהו שגר 400 מטר ממני. במקום להניע ולתת לאופנוע 2 דקות שיתחמם, אתם יודעים, בשביל הסיכוך המירבי, כמו שאני הייתי עושה, היה הברנש מניע ומיד סוחט כל הילוך עד 14,000 סל"ד. ככה, על הבוקר כשל-R עדיין קר . ראיתי אצלו בחצר פחית של 20/50, מינראלי רגיל. נעלבתי בשם ה-R, אצלי הוא היה מקבל סינתטי מלא.

את ה-V-STROM שלי (סוזוקי DL1000 למי שלא מכיר) הייתי מפנק בווקס כל 3 שבועות. שנה אחרי המכירה (ליו"ר מועדון האופנועים, אדם שחשבתם שישקיע ), ראיתי אותו שרוט ומרוט, חבול ומעוך.

חבל, עד אז זכרתי אותו צהוב, מבריק ונוצץ, בדיוק כמו ביום בו אספתי אותו מהסוכנות.

את ה-RV שלי, אני עדיין מחפש. שנת 1986. כחול , קטן, יפה וחמוד. האופנוע הראשון שלי (וההתרסקות האמיתי הראשונה שלי, אחת מיני רבות שבאו אחריה ).

יש עוד כמה חברים מהעבר שאני די מתגעגע אליהם, אבל כל אחד פינה את מקומו לחבר חדש, זה חלק ממחזור החיים (אלה אם כן קוראים לך ג. ואז אתה יכול לשמור את כולם ... אוי... הקנאה אוכלת אותי).

היום אני עומד בפני מכירתו של חבר נוסף, הסרקופג, חבר שנרכש לא מזמן, אבל ב-9 חודשים הספיק להפוך לחבר אמיתי. רכב שנרכש כנגד כל הסיכויים. רכב שהשקעתי בו זמן, יזע וכסף כמו שלא השקעתי באף רכב עד היום. רכב שעבר את כדאיות ההשקעה הכלכלית כבר מזמן (כמה מזמן? יותר משבעים אלף שקלים מזמן. תודה ששאלתם). דווקא בגלל השקעה זו, שברור היה לי שלא תשוב לעולם, מובן היה לי כי רכב זה ישאר הרבה זמן ברשותינו (אולי לנצח?). אבל החיים, החיים מפתיעים ומה שהיה וודאי אתמול, היום כבר יכול להיות בדיוני ומרוחק. זו דרכו של הגורל להסתובב מאחרינו ולתת לנו ביס חזק בתחת. תקראו לזה קריאת השכמה למציאות.

אז אל תתחרטו ואל תתמלאו בסנטימנטים דביקים.

תהנו מהרכב ובבוא היום תהנו מרכב אחר.

נסו לזכור אותו כפי שהיה אצלכם ולא במצב העגום בו הוא נמצא היום.

אחד הדברים הטובים שאנו לוקחים עימנו הוא הזכרנות, זיכרו את הרכב שלכם כמו שאהבתם אותו.

אחרי שהרכב נמכר - זמנו עבר

כל מה שנשאר זה לקוות שהוא יקבל את אותו היחס והאהבה שקיבל אצלנו

זכרונה לברכה

מכל מה שכתבת, ברק, לא יכולתי להרגע מזה ששרפת סוסיתא טנדר

סתם בצחוק הזדהיתי עמוקות, מקווה שימצא הקונה הנכון לסרקופג.

כואב הלב על הXM...

מעניין בכמה היא נמכרה שהיה שווה למכור אותה לבן אדם שלא ישקיעה בה..

עריכה:

ראיתי ביד 2 שהוא רוצה עליה 3500..

אני מכרתי 106XSI מודל 96 במצב ח-ד-ש, בשנת 1999. מתגעגע מאוד, ומצטער על המכירה עד היום.

לפני כמה חודשים התעוררה סקרנותי, ושאלתי ב PSI אם מישהו מכיר אותה. מסרו לי את הכתובת בה היא חונה, וציינו שהיא חבוטה ומוזנחת. לא שאלתי עוד.