סטירה של נוסטלגיה ...

אחרי רכיבה לאורך הטיילת בת"א , התמקמתי לי על מדרגות הקוליסאום (ז"ל) והתחלתי לבהות במבנה ההרוס למחצה ותהיתי לעצמי כיצד נפלו גיבורים ואיך ולאן נגוזו להם ימי התהילה של המקום .

זכרתי אפילו שמתישהו לקראת כיתה י' עשו לנו מסיבת סוף שנה או משהו מהבית ספר במקום השומם הזה .

מאון לאון , התחלתי לנסות ולפשפש בגוגל ולנסות למצוא איזה משהו שמספר את עלילות המקום ואת הסיפור שהביא לסגירתו ( שדרך אגב , לא מצאתי ... ואני בהחלט אשמח לשמוע ! ) , ובמקרה נפלתי על איזה פורום , שאני דיי בטוח שהתמונות שנמצאות בשרשור הבא יעשו משהו לזקני השבט ...

יש המון תמונות של מכוניות מדליקות שנוסעות להן ברחבי ת"א , אם אני לא טועה זיהיתי איזה פרינץ שעומדת שם ... מי יודע , אולי אחד האספנים כאן יזהה את התכשיט שלו בתמונות שהיה עוד יד ראשונה .

http://www.televizia.net/forums/index.php?showtopic=1902&st=0

תהנו !

לא יכולתי שלא להעתיק את התמונה המצורפת:

אחד ליד השני: רכב קל שנבנה בארץ (כרמל) ליד הרכב הכי כבד שהורכב בארץ, המשאית השמאלית, ליילנד קונטרקטור שהורכבה בליילנד אשדוד.

ממש מדהים לראות איך התפתחנו .מזל שנולדתי אחרי 78

ממש מדהים לראות איך התפתחנו .מזל שנולדתי אחרי 78

ללא אפשרות שיקום,חיידקים עמידים לתרופות ומה לא.

רוב אספני הנוסטלגיה מבכים את ה"התפתחות" המהירה מידי ומתגעגעים לימים תמימים יותר.

העתיד הוורוד עוד לפנינו ונתתפתח עוד,גם בנשקים שיכולים להרוס העולם,גם בפגיעה בסביבה

ללא אפשרות שיקום,חיידקים עמידים לתרופות ומה לא.

רוב אספני הנוסטלגיה מבכים את ה"התפתחות" המהירה מידי ומתגעגעים לימים תמימים יותר.

זהו עכשיו אני באמת רגועה.... אבל לא לשכוח הנשק הגרעיני פותח בתקופה ה- "תמימה" , הלוחמה ביולוגית הראשונה המתועדת הייתה בשנת 1710, לוחמה כימית במלחמת העולם הראשונה, אז לאילו ימים תמימים התכוונת?

אין תקופה שהיא רק תמימה כמו גם אין עתיד שהוא רק וורוד, למזלנו יש איזונים, אחד מהם למשל זה מה שאנחנו מתעסקים בו, בכל מקרה הרבה תלוי בנו ומה שלא...תמיד לקוות לטוב, חג שמייח

אירית

יש תקופה תמימה... זה בין גיל 10 ל 16...

גילי

כן כן תקופה תמימה

תמונה יפה

ממש מדהים לראות איך התפתחנו .מזל שנולדתי אחרי 78

ואני תמיד אומר- חבל שלא נולדתי ב55.

לא יכולתי שלא להעתיק את התמונה המצורפת:

 

אחד ליד השני: רכב קל שנבנה בארץ (כרמל) ליד הרכב הכי כבד שהורכב בארץ, המשאית השמאלית, ליילנד קונטרקטור שהורכבה בליילנד אשדוד.

חבל שלא נולדתי ב-1960...

רק בארה"ב...

לפעמים, שאני מסתכל על אחי הקטן והחברים שלו, אני מרחם עליהם.

הם נולדו ישר לעולם של טכנולוגיה. פלאפון לכל ילד, מחשב לכל תינוק.

איפה התמימות? איפה משחק הכדורגל? תופסת? מחבואים?

הטכנולוגיה תמיד הייתה פה, שלא תבינו אותי לא נכון.

גם כשאני הייתי חוזר הביתה מכיתה א' (וזה לא היה ממש מזמן, בשנת 92') הייתי חוזר לבית של סבתא שלי ורואה פרקים של "לואיס פרקר" בערוץ 6 (שאז עוד היה אפשר לקרוא לו "ערוץ הילדים" ולא: "קוראים לי יעל ואני מגניבה, הרשו לי להנחות פה בגלל שהשתתפתי בתוכנית ריאלטי באיזה ערוץ מסחרי")

אבל בין פרק לפרק, הייתי הולך לחברים, משחקים כדורגל, מושכים לבנות בשיער (נו טוב, אז זה היה גילויי אהבה... ככה לפחות קראו לזה).

לא דיברנו דרך ICQ, דיברנו בטלפון

לא שלחנו SMSים, שלחנו מכתבים או פתקים בשיעור

מותגים היו, אבל לא הייתה תחרות אופנה בין ילדים - ונשארנו בחיים!

רצינו להיות רופאים, טייסים, שוטרים, כבאים - ולא פליטי תוכניות ריאלטי.

המודלים לחיקוי שלנו היו עודד מנשה ומיכל ינאי, (אתם יודעים איך התרגשתי שלחצתי לעודד מנשה את היד במופע של "כדור פיצוץ" בשנת 95'? לא רחצתי את היד שבוע!!!)

אבל, עם זאת, אני יודע שזו דרכו של עולם, אני יודע שאני מסתכל עליו כמו שהוא יסתכל על ילדיו, וכמו שאבא שלי הסתכל עליו - ואין מה לעשות נגד זה. המושג הזה של "תמימות" ננגס דור אחרי דור, ביס אחרי ביס, עד שיבוא הדור שכבר לא יספיק להנות מזה.

אני מתגעגע לתקופה שלפני שנה, שהייתי מחכה רק לימי שישי בשביל לנסוע למפגשים בר"ג, הייתי חי משישי לשישי, שם 50 שקל דלק ונוסע עם המאזדה. אפילו שזה היה רק לפני שנה, אני מרגיש כאילו תקופת חיים שלמה עברה לי מאז. זה נראה כ"כ רחוק כל החוסר דאגה הזה, בלי לדאוג שיתקשרו אלי אם אני עובד או לא, בלי שיהיה לי את הקטע של "אחזקת רכב" על הראש, ביטוח לאומי, ועוד כל מיני איכסה פיכסה.

בקיצור, לפעמים אני מצטער שלא הייתי חי בתקופה אחרת, בזמן אחר, בת"א של שנות ה40, או בסיני של שנות 70 או אולי ברמת הגולן של שנות ה80'.

הלוואי ויכולתי לקום בבוקר ולהתעורר 30 שנה אחורה....

עידן.

עידן...

נולדתי בשנות הארבעים, היתה לי ילדות מאושרת בשנות החמישים, צבא והתבגרות בשנות הששים וכו וכו.

כלומר חייתי בכל התקופות שאתה מייחל להן (ועדיין, ברוך השם).

אז אומר לך שאין כמו התקופה הנוכחית, המרתקת כל כך מהבחינה הטכנולוגית.

הלילה נסעה הבת שלי לחו"ל לשבוע, נסעה לארה"ב בעניני המחקר שלה, מחקר רפואי. את כל התקשורת שלי איתה אני עושה באינטרנט. את כל התקשורת שלה עם האוניברסיטה בה תהיה ועם האוני' ששלחה אותה היא תעשה באינטרנט. היא טסה במטוס חדיש ולא באניה מתנדנדנת במשך שבועות וחוסכת המון זמן. אז מה שאני רוצה לאמר לך שיש כאן שני דברים שבחיים לא הייתי מחליף אותם: מהפכת המידע והתקשורת שמאפשרת לדור שלכם להתפתח ולהיות מקושר עם מרכזי המידע המובילים בעולם (ולהורים מודאגים לנג'ז לכם בעניין הסוודר בערב...) ומדינה שתופסת את חשיבות העניין מאפשרת לדור הצעיר שלה לפרוץ כשהשמיים הם הגבול.

המהפכה השניה היא מהפכת הרפואה. בשנות הארבעים רק התחילה האנטיביוטיקה, בשנות החמישים רק התחילו עם פתרונות אמיתיים לבעיות לב, בשנות הששים רק התחילו עם השתלות וכו וכו. היום זה טרויאלי.

אז אלו רק שתי דוגמאות. ויש המון, גם בתחום הרכב.

וחוצמיזה הקיץ מתקרב: איפה שנות הארבעים הרומנטיות ומיזוג אויר? איפה שנות החמישים העליזות ודיאודורנטים לגברים.

אז כולנו נסענו באוטובוסים מחניקים, חמים ומסריחים. איזו רומנטיקה...

בני,

אולי לא הבנת אותי לא נכון.

לא אמרתי שאני "אנטי טכנולוגיה", ממש לא.

הסיבה שכולנו מתרפקים על העבר, בגלל שהוא היה יותר פשוט.

אנשים ידעו פחות - והיו שמחים יותר (זו לא בדיוק ההגדרה הנכונה, אבל היא הכי קרובה שמצאתי)

לאנשים היה פחות - והם הסתפקו במה שיש.

כל העזרים והטכנולגיה הזו (ששוב, אין שום ויכוח שהם מסייעים לנו לעין שיעור, מכל הבחינות וההיבטים שאפשר למצוא) שבעצם היו אמורים לעזור לנו, להיות יותר חופשים ונטולי דאגות - עושים בדיוק את ההפך.

פעם, אנשים היו קמים עם הזריחה, והולכים לישון בשקיעה.

הייתה הפסקה של כמה שעות ביום, סייסטה למי שמכיר, או שלאף שטונדה (?) לכל דובריי הגרמנית.

אתה יכול לדמיין הפסקה בקצב החיים המטורף שלנו היום?

פעם 2-4 היה חלקת השקט הקטנה של היום. והיום, אם אני עושה הפסקה או מוצא זמן לאחת, אני מרגיש שאני מתקדם במהירות האור... ברוורס

ואני בסה"כ בן 18... עד תחילת החודש הבא.

עידן.

אז באמת שנינו מייצגים גישות שונות בגילאים שונים. אבל גם אני בשנות השבעים למאה הקודמת, עם שתי בנות קטנות, אוברדרפט בשמיים, לימודים באוניב' ועבודה בזמן שנותר, לא נחתי לרגע.

מה שהיה אז וגם היום זה הצורך במודעות ודווקא כאן, כשאנחנו עוסקים בתחביב כל כך מיוחד, אנחנו מייצגים את האנשים שיודעים לעשות פסק זמן ולהזדחל מתחת לענתיקה...

אילולא הקידמה לא היינו יכולים להתגאות בתמימות ובענטיקות של פעם...

תמונות מהממות.

אורן