הונדה סיוויק 1.5 - מבחן דרך - הקנקן ותוכו

הונדה סיוויק זונחת את מראה ה"חללית" ועוברת להשתמש במנועי טורבו. האם 182 כ"ס מסמלים חזרה למקורות הביצועיסטיים או שיש לנו כאן הרבה איפור ומעט תוכן?

הדור העשירי של הונדה סיוויק, מביא איתו, יותר מכל דבר אחר, בשורה. זו הפעם הראשונה שהסיוויק מקבלת מנועי טורבו, הפעם הראשונה שהיא עוברת להשתמש בתיבת הילוכים רציפה והפעם הראשונה שהיא מבטיחה לחזור למקורות (כן, אני מבין את האירוניה). לקחנו את הגרסה הבכירה, עם מנוע 1.5 ליטר טורבו ו-182 כ"ס למבחן, כדי לראות האם סוף סוף חזר לה הצבע ללחיים.

שחור על שחור על שחור. על שחור.

רכב המבחן הגיע בשילוב שמוכר בארצות דוברות אנגלית כ"שחור על שחור על שחור" - קרי חוץ שחור, חישוקים שחורים, ותא נוסעים שחור. הסיוויק מוסיפה על כל זה עוד "על שחור" אחד בדמות חלונות אחוריים מושחרים, ומטבלת ב"על לבן" אחד עם פנסי לד מלאים.

העיצוב של הסיוויק הוא, בהיעדר מילה אחרת, מפלג. יש שכינוי אותו "מכוער על גבול הגרוטסקי", יש כאלה (כמו עבדכם הנאמן) שמאוד התחברו לצעקנות הילדותית ויוצאת הדופן בקטגוריה שזכתה לכינוי האו-כה מעורר תאבון "לחם וחמאה". בין היתר בגלל העיצוב הפושר והסתמי של הרבה מהחברות בקטגוריה.

על מה שאי אפשר להתווכח, הוא העובדה שהעיצוב יוצא דופן, על כך יעידו עשרות האנשים שבחנו אותה בעיניים מסוקרנות בכביש, וגם המתדלק שרץ אלינו בצעקנות "יו!! פעם ראשונה שאני רואה טייפ R! איזה מגניבה!" (כן, הסברנו לו שזאת לא טייפ R. כן, הוא קצת התאכזב).

הסיוויק לא לוקחת את העיצוב צעד קדימה, היא לא מותחת את הגבול או יוצאת מהקופסה. היא לוקחת את הקופסה, דופקת לה מכות רצח, בועטת בה כשהיא על הרצפה וזורקת אותה לתעלה בצד הכביש כשהיא כאובה ומדממת. אין עוד מכונית, למעט הטייפ R לכשתגיע, שנראית דומה לה. גם במכוניות שעולות פי 2, 3 או אפילו 10, תתקשו למצוא אחת שצועקת חזק כמוה.

דגם ה-1.5 ליטר מוסיף על העיצוב המוחצן ממילא גם זוג אגזוזים מגודלים במרכז הפגוש האחורי, הם מקטינים את נפח תא המטען באי אילו ליטרים (מ-414 ל-356), אבל גם חליפת מעצבים קצת פחות נוחה מאשר כפכפים וחולצת סוף מסלול.

בפנים המצב יותר שפוי. למען האמת, נראה שעיצוב תא הנוסעים החליט ללכת בכיוון ההפוך מעיצוב החוץ. למעט קונסולה מרכזית קצת גבוהה, מושב שיורד נמוך (מאוד!) וכמה נגיעות "כאילו קרבון" להרגשה הטובה. ביחס לסיוויק הקודמת, עם הדאשבורד הדו קומתי שלה, ההרגשה בזו החדשה הרבה יותר "רגילה".

איכות החומרים סבירה, ברובה ממוצעת לקטגוריה וגם ההרכבה טובה. אבל בניגוד מוחלט לעיצוב החוץ הייחודי, בפנים אין שום דבר מרגש.

 

משחקת על בטוח

רשימת האבזור של הסיוויק טובה יחסית, כאשר בולט במיוחד אבזור הבטיחות שמגיע כסטנדרט בכל הגרסאות (להוציא גרסת ה-1.6 סדאן). יש בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטיה מנתיב (אם אחת ההתראות הכי אגרסיביות שפגשנו - רטט עוצמתי בהגה שלא יתאים לכולם), בלימת חירום אוטונומית במהירות עירונית עם זיהוי הולכי רגל, זיהוי תמרורים, ובגרסה שנבחנה, כאמור, גם פנסי לד מלאים. היה נחמד לקבל גם ניטור שטחים מתים, אבל לא נהיה חמדנים. מאידך, נראה שהבטיחות הפאסיבית לנוסעים במושב האחורי סובלת בגלל העיצוב, כפי שיעיד ציון של ארבעה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי. נוסעים מבוגרים וגם ילדים סבלו מפגיעות ראש בחומרה בינונית עד קשה בעקבות פגיעת הראש בנקודה לא אופטימלית של כרית האוויר. את דו"ח הבטיחות המלא תוכלו לקרוא כאן.

אבזור הנוחות לא יוצא דופן. מערכת מולטימדיה מקורית (התקנה מקומית בהאצ'בק וסדאן הבסיסיות) עם אנדרואיד אוטו ואפל קאר פליי, בקרת אקלים מפוצלת (בלי פתחי מיזוג מאחורה), כוונון חשמלי לתמיכת גב תחתון במושב הנהג, חיישני חניה, וגם לוח שעונים דיגיטלי עם אפשרות לשינוי סכמת הצבעים - חביב אך לא באמת שימושי.

כמו עם אבזור הבטיחות, גם בכל הנוגע למרווח הסיוויק מתמקמת במחצית העליונה של הקטגוריה, אבל לא מביאה בשורה משמעותית. בסיס הגלגלים (270 ס"מ) שלה אמנם מהארוכים, במיוחד ביחס למכוניות האצ'בק אחרות, אבל התחושה היא שרובו "מתבזבז" על מכסה המנוע הארוך. המרווח לרגליים במושבים האחוריים מכובד, אבל שלושה מבוגרים עדיין יצטרכו להיות חברים טובים כדי לא להרגיש שם מוזר. וכאמור גם תא המטען לא שובר מוסכמות עם נפח ממוצע למדי. מה שפחות ממוצע בתא המטען הוא ה"מדף", שנגלל הצידה במקום קדימה. כמה פשוט ככה גאוני.

 

חוזרים למקורות?

התחושה הספורטיבית, והתקווה לשחזור הניצוץ, ממשיכה עם ההתמקמות במושב הנהג של הסיווק. הוא יורד נמוך, מאוד נמוך, ומאפשר תנוחת ישיבה מאוד ספורטיבית. גם ההגה משתף פעולה עם טווח כוונון רחב לגובה ולעומק.

גם מבט לדף הנתונים לא מאכזב - 182 כ"ס, 8.2 שניות למאה קמ"ש. נתונים מהטובים ביותר בקטגוריה, בטח ובטח ביחס למחיר (145,000 ₪). אבל אז, באופן כמעט בלתי רצוני, אני מציץ לנתון המומנט - 22.4 קג"מ. בטוחים שזו לא טעות? זה נתון נמוך מהמקובל במנועי 1.4 טורבו (סביב 25 קג"מ), וקרוב באופן מוזר לזה של גרסת ה-1.0 ליטר (18.3).

הפתרון היחיד הוא, איך לא, למעוך את הדוושה. אבל בשביל זה צריך לצאת קודם מהחניה. לחיצה על בלם היד החשמלי לשחרור והסיוויק אומרת לי ש"נא ללחוץ על דוושת הבלם". בעברית. מגניב. כזה עוד לא ראינו.

עוד דבר שצריך לעשות לפני שבודקים האם חזרנו לימים העליזים של הסיוויק "שפיץ" הוא להתמודד עם היציאה מגוש דן. שם הסיוויק ממשיכה את המתכון של קודמתה עם נוחות מצוינת. היא רכה מאוד - אחרי הכל, שוק היעד העיקרי שלה הוא זה של חובבי הדואנטים (בדור הנוכחי אין הפרדה בין דגם אירופאי לאמריקאי), וכנראה כאות מחווה למולדת הטאקו בל, אחרי מהמורות גדולות במיוחד, כמו פסי האטה עצבניים, תתקלו באיזה "נדנודון לוואי" עד שהיא מתייצבת חזרה.

מעבר לזה היא בולעת שיבושים בצורה מעוררת הערצה, על אף חישוקי 17 אינץ' עם צמיגי 225/45. זהים לאלו של גולף GTI. עוד דבר שכדאי לשים לב אליו (כאילו הצלחתם לפספס אותו עד עכשיו) הוא הספוילר האחורי, שחוסם קצת את שדה הראיה לאחור. זה לא נורא, אבל קחו בחשבון.

ביציאה מהעיר, לפני שנותנים בגז, מגלים שהסיוויק ממשיכה להיות נוחה, אבל פחות נינוחה. רעשי כביש מתחילים לחדור לתא הנוסעים יותר מהרצוי וזה, כמו הספוילר, לא מאוד נורא, אבל זה שם. רעשי רוח, מצד שני, פחות נשמעים.

 

מהיר והגיוני

די. הסיוויק הזאת נראית כמו סמוראי עצבני (זה שהיה טוב בלהרוג אנשים, לא הסוזוקי), כמה אפשר לנסוע איתה כמו סבתא. הדוושה הימנית קופצת לפגישה צפופה עם השטיח, הסל"ד מטפס על-אל, ומד המהירות עולה. הוא לוקח את הזמן, אבל הוא עושה את זה.

מה שלא קורה, זה ריגוש. תגובת הדוושה ספוגית, כאילו פותחת ברז "פרפר" שמזרים לאיטו את הדלק לצילינדרים. אין בעיטה של טורבו, אין משיכה עצבנית מסל"ד אפסי, אין צלילים מהאגזוז, אין תחושה שמשהו מיוחד קורה כאן. גם לזה האמריקאים המציאו ביטוי יותר טוב - meh.

מה שכן קורה, זה שעוד רגע אני מאבד את הרשיון, כי בזמן שניסיתי להבין מה אין, גיליתי שיש מהירות הרבה יותר גבוהה ממה שחשבתי.

מצד שני, אין גם יללה מהגיר הרציף שמתפקד למופת, ואין מאמץ מיוחד מהמנוע או תחושה שאנחנו עומדים להמריא, או לחלופין להתחיל להשיל חלקים. הכל קורה בצורה רגועה באופן מפתיע.

וזה פחות או יותר הסיפור של הסיוויק הזו. היא יכולה לפתח קצת טוב מאוד. כל עוד הכביש ישר ומישורי. בעליות או בפיתולים המומנט הנמוך והמתלים הרכים מתחילים לבוא לידי ביטוי. על המשקל של ההגה והתקשורת ממנו אין כל כך מה להגיד, שניהם ממוצעים. בפיתולים הסיוויק תוציא את האף הכבד והארוך שלה לתת-היגוי מאכזב, זה קורה מוקדם מהמקובל בקטגוריה, אבל מאוחר יותר מהדור היוצא.

בעליות תלולות, מורגש המחסור במומנט, ונדרשת רגל כבדה כדי להפיק ממנה מהירות שאפשר לכנות מעניינת. בלי עומס היא בסדר גמור, אבל ככל שמגבירים את האש מתחת לישבן שלה, כך היא מתחילה להראות שספורטיבית, היא לא ממש.

 

משפרת. לא "משופרת"

בסוף המבחן הסיוויק מוחזרת ליבואן ואני חוזר הביתה עם תחושות מעורבות. היא נראית נפלא (וזה בסדר אם אתם חושבים אחרת. מותר לכם לטעות), היא... ובכן, נראית נפלא, והיא גם - ניחשתם נכון - נראית נפלא.

כמכונית משפחתית שמצד אחד תהיה נעימה מאוד לשימוש, ומצד שני תגרום לשכנים שלכם לחשוב שאתם "מה-זה מגניבים", היא פחות או יותר מושלמת. אבל כנושאת הלפיד של חזרתה של הונדה לייצור מכוניות ספורטיביות, היא עדיין לא שם. אולי עם בולמים קצת יותר קשיחים ותיבת הילוכים קצת יותר ידנית היא תצליח להצית את הניצוץ שוב, אבל היום, קשה לי לקרוא לה יותר מאשר "משפחתית מעוצבת". ובטיחותית (אם אתם יושבים מלפנים בכל מקרה).

מאידך, לרוכשי הסיוויק המסורתיים היא תתאים מאוד, כי הספורטיביות שלה היא מהם והלאה, ומתכונות הליבה שלה - נוחות, אמינות, שמירת ערך, ועיצוב מעניין - היא לא איבדה אפילו פרומיל. להיפך, אותן היא אפילו שיפרה.

רוצים לדעת מה חשבו על הסיוויק מובילי הדעה שלנו? יש לכם שאלות אלינו או אליהם על הסיוויק החדשה? הצטרפו לשיחה בפורום.