דעה: תנו להם לנסוע

משהו אומר לי שהיינו שומעים עליהם בחדשות בכל מקרה, אבל מה זה הדחף הזה להוכיח למי יש "אגו" גדול יותר? טור דעה

"הספורט הלאומי של עם ישראל" אמר לי פעם אחד החברים שלי, "הוא קפיצה למסקנות". האמת? שמאז ששמעתי את המשפט לפני כמעט עשר שנים, הוא חוזר להכות בי חזק יותר ויותר בכל פעם שמתפרסמת ידיעה על תאונה כזו או אחרת. הדם עדיין לא יבש על האספלט, וכולם כבר יודעים מה בדיוק גרם לתאונה.

אבל התאונה המחרידה שהתרחשה אמש שונה. הנהג לא "נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך", ודעתו לא הייתה מוסחת בגלל התעסקות בטלפון, זוג החשודים המיידיים לכל תאונה באשר היא על כבישי ארץ הקודש.

התאונה של ליל אמש היא סיפור אחר לגמרי, נדיר, משוגע, אבל גם נפוץ. עד כדי כך נפוץ שהיום בדרך לעבודה כנראה נתקלתם לפחות במקרה אחד כזה. התאונה הזו תמצית הישראליות המוטורית שלנו, שניה אחת של דם רותח, מוח עכור מעצבים, אגו פצוע שכואב יותר מ-7.62 בבטן, והחלטה ש"זהו, אני הולך ללמד את הבן **** הזה לקח. אותי לא חותכים". לפעמים (לשמחתנו, לרוב) זה נגמר באיזו תנועה מגונה דרך 3 מ"מ של זכוכית חסינת כל, או איזו צעקה עסיסית. הפעם זה (כנראה, מה לעשות, גם אנחנו קופצים למסקנות) נגמר בעצירה בצד כדי "ליישר את ההדורים", משאית, והרס טוטאלי של חייהם של שבעה אנשים.

זוג נשוי, טרי, שלושה חודשים בסך הכל. תקופת זמן דומה באופן מטריד לזו של הנישואין של אישתי ושלי. היא נהרגה, גורלו שלו אמנם עדיין לא פורסם, אבל כך או כך חייו ככל הנראה נגמרו. עפ"י חשדות המשטרה, היא בכלל יצאה להפריד בין הניצים. נוסע נוסף גם הוא פצוע אנוש, ונוסעת נוספת שראתה את חבריה נעלמים מול עינייה. ואולי נורא מכל, נהג המשאית, שנסע לתומו בתוך הנתיב שלו, באמצע הלילה בכביש פנוי.

זה אולי ישמע קצת ציני, אבל משהו אומר לי שיש סיכוי לא רע שאת שמות ההרוגים היינו מכירים בכל מקרה. אולי בעקבות ריב על חניה, או בקשה לסיגריה שסורבה, או בגלל שאחד הדיירים ליד ביקש להנמיך את המוזיקה באמצע הלילה. הקרובים, שליבי יוצא אליהם ושאין להם ולו הקשר הקלוש ביותר למקרה, בוודאי יגידו שהם נחרדים לגלות, שהם היו אנשים נורמטיביים ותרמו לחברה, וכמובן שהידיעה על כך שהם הרגו מישהו שהעיר להם על כך שהם השאירו שטר כסף על הדלפק פגעה בהם כרעם ביום בהיר.

אני מודה, מדובר במקרה נדיר של התנגשות טיטאנים, שני זכרי אלפא שלא היו מוכנים שאף אחד יפגע בכבודם. אבל זה בדיוק גם מה שמפיל את האסימון כל כך חזק בנוגע לאיך יכול להסתיים כל מקרה אחר שמתחיל ממישהו שחותך אותך בלי לאותת.

אבל הפתרון פשוט, מאוד פשוט. הם רוצים לנצח, תנו להם לנצח. תנו להם לנסוע. תורידו את הרגל מהגז, תעברו לנתיב הימני, אל תיצרו קשר עין, ותנו להם לנסוע. "צאו פראיירים", זה לא מספיק חשוב. שימו את האגו שלכם, ביחד עם הטלפון, בצד. האזינו לאיזה שיר שאתם אוהבים או לתוכנית החביבה עליכם, ותנו להם לנסוע.

מאוחר יותר, ספרו לחברים שלכם בעבודה על האידיוט ההוא שחתך אתכם, או צפר לכם "שיסעו כבר" כשהייתם בנתיב הימני. נכון, לפעמים אין דבר שבוער בי יותר מאשר להתפוצץ עליהם, אבל אז אני נזכר שאתמול בלילה, שניים כאלה החליטו להתפוצץ אחד על השני וסיימו בלי דופק.