מרצדס C350e - מבחן דרך - יוקרה ירוקה

מרצדס ישראל נכנסה בכל הכוח לתחום הפלאג-אין הייבריד, וה-C350e היא מדרגת הכניסה. האם גם הפעם זו הגרסה הכי נכונה?

בסוף 2016 השיקה ב.מ.וו את דגמי הפלאג-אין הייבריד שלה ופתחה במתקפה רבתי על האטרקטיביות של מכוניות היוקרה מונעות הבנזין המסורתיות. יותר כוח, יותר אבזור, וכל זה תמורת פחות כסף. בהינף יד, הפכו הדגמים האלו את כל המתחרים שלהם לכמעט לא רלוונטיים. למה להוציא עשרות אלפי שקלים יותר על מכונית בזבזנית ויקרה יותר שלא באמת נותנת ערך נוסף?

כלמוביל, יבואנית מרצדס, החליטה שהיא לא נשארת חייבת ומספר חודשים מאוחר יותר השיקה בעצמה ליין גרסאות היברידיות רחב אפילו יותר ומשתלם לא פחות. אחת הכוכבות בהיצע הדגמים הזה היא ה-C350e שמציעה את מערכת ההנעה ההיברידית ומוסיפה עליה המון אבזור, וכל זה בתמורה למחיר נמוך בעשרות אלפי שקלים מהגרסאות המקבילות.

לדוגמא - ה-C350e יושבת בדיוק במשבצת שבין ה-C300 לבין ה-C400 אבל היא עולה 63,000 שקלים פחות מהראשונה ו-150(!!) אלף פחות מהשניה. בגלל המשקל העודף של המערכת ההיברידית היא אמנם איטית בדיוק כמו ה-C300 למאה קמ"ש (5.9 לעומת 5.2 ב-C400) אך היא מפיקה משמעותית יותר מומנט (61.2 קג"מ לעומת 37 ו-48.9) ומציעה לא פחות אבזור מהן. כל אלה הופכים את ה-C החשמלית לקשה מאוד להתעלמות, ומעניינת מאוד. אז יצאנו לבדוק.

 

*קלישאה לעוסה על מוניות*

בכל הנוגע לעיצוב, מרצדס כנראה הפנימו שיש מי שרוצה רכב "ירוק" כהצהרה (ע"ע פריוס) ויש מי שפשוט רוצה את אותו רכב רק ביעיל וזול יותר. אי לכך, ההבדלים פשוט אינם. אם תרצו הכוונה. ה-C ההיברידית מגיעה כסטנדרט עם נגיעות קטנות של כחול על הקאליפרים ובפנסים הקדמיים, תג Plug-in Hybrid על הכנף הקדמית ואותה e אחרי השם. אם תרצו, כאמור, מרצדס ישמחו למכור לכם אותה בלי אף אחד מהסממנים האלה.

בפנים המצב ממשיך באותו קו. עד שלא תראו את נורת ה-Ready שמורה על כך שהמכונית מוכנה לתזוזה, לא תבחינו בהבדל. איכות החומרים טובה מאוד, עם יוצא דופן אחד - הפאנל השחור פיאנו (אופנה מטופשת להחריד לטעמי) על הקונסולה המרכזית שמרגיש זול ודק ואפילו לא חוסך בחריקות כשלוחצים עליו קלות. לא לעניין, בטח שלא במרצדס.

במושב האחורי ישמחו לשבת שניים, כאשר השלישי יצטרך לריב עם תעלה ההינע על מקום. כמצופה. תא המטען של הגרסה הנטענת קצת קטן, ובעיקר נמוך, מזה של הגרסה הרגילה. נפחו 335 ליטר לעומת 480. גדול? לא. מספק? כנראה שכן.

 

*קלישאה לעוסה על "מרצדס"*

אחד האסים הגדולים של ה-C350e בפרט ושל מכוניות פלאג-אין הייבריד בכלל - מעבר כמובן לצריכת הדלק - הוא האבזור העשיר שלהן. הסיבה פשוט מאוד - כל פריט אבזור שהיבואן מוסיף לרכב כסטנדרט, מצטרף לעלות הרכב הכוללת. עליה יש להוסיף את המיסים המלאים והרווח. התוצאה היא שכל פיצ'ר שיעלה ליבואן שקל, יעלה ללקוח הסופי בין 2.5 ל-3 שקלים. ההקלה המשמעותית במס שמקבלות מכוניות נטענות (20% לעומת 83% לפני מע"מ) חלה גם על האבזור, מה שמאפשר ליבואנים להתקין הרבה יותר אבזור בהרבה פחות כסף.

ה-C350e איננה שונה בתחום הזה. היא מקבלת בולמי אוויר כסטנדרט, בורר מצבי נהיגה, מושב נהג עם זיכרונות, פנסי לד מלאים, וכמובן, ה"שוס" הכי גדול של כל רכב פלאג-אין - האפשרות להפעיל את המיזוג לפני שהנעתם את הרכב. פיצ'ר מבורך בימים כמו אלו (אלו שבהם הכתבה נכתבה, לא כשאתם קוראים אותה. אני לא יודע מתי אתם קוראים אותה. אל תבואו לי ב"אבל בכלל חורף עכשיו").

 

*קלישאה לעוסה על הייבריד*

חלק מהאנשים בוודאי יקנו את ה-C350e בגלל התמורה המדהימה בתחום האבזור, וזה לגמרי לגיטימי. אבל זה רחוק מלהיות העניין במכונית הזו.

מרכז תשומת הלב כאן הוא יחידת ההנעה - מנוע 2.0 הליטר המוכר של מרצדס עם 211 כ"ס שמשודך למנוע חשמלי שמספק 82 כ"ס. יחד, מפיקים השניים 279 כ"ס ו-61 קג"מ מרשימים מאוד של מומנט. סתם לצורך ההשוואה - ולהבדיל אלפי הבדלות - ה-V8 כפול הטורבואים ב-C63s מפיק 66 קג"מ, קצת פחות מ-10% יותר.

הכוח של שני המנועים עובר לגלגלים האחוריים דרך תיבת שבעה הילוכים אוטומטית. כדי לעזור לנהג שרוצה להיות חסכוני יותר, מרצדס הטמיעו פתרון חכם וחביב בדוושת התאוצה, במצב הרגיל, ישנה מעין "מדרגה" מדומה בדוושת התאוצה שמקשה אותה לפני הכניסה של מנוע הבנזין, מה שמאפשר לנהוג כמו סבתא ולחסוך מלא דלק מבלי לנסות למנן את פעולת רגל ימין בדיוק של מנתח מוח. אפשר כמובן לבטל את הפונקציה אם אתם מעדיפים לסמוך על המוטוריקה העדינה שלכם.

אז כמו שאמרנו, ה-C350e מפיקה המון מומנט, וזה מורגש. היא רחוקה מלהתחרות ב-AMG, אבל היא עוד יותר רחוקה מלהיות איטית. המנוע החשמלי מספק המון כוח מהרגע הראשון, ומנוע הבנזין נכנס לפעולה במהירויות גבוהות או בהאצות חזקות ומוסיף עוד שמן למדורה.

אבל כמו עם "פיצוץ הכוח" הראשוני, כך גם מנוע הבנזין נכנס לפעולה בצורה מעט אגרסיבית מדי לטעמי. בעוד שבמידה מסוימת, אצל המתחרה העיקרית שלה - ה-330e של ב.מ.וו, ובאופן מוחשי עוד יותר ב-IS של לקסוס, מנועי הבנזין נכנסים בצורה חלקה וכמעט בלתי מורגשת, כאן יש מעין "התעוררות" של כוח שמעט הורסת את ההרמוניה והאופי החלק. ניכר שכשאר מרצדס השיקו את מכונית הנוסעים ההיברידית הראשונה שלהם (S400 בשנת 2009) טויוטה - בעלת הבית של לקסוס - כבר השיקה את הדור השלישי של הפריוס.

מה שהכי מדהים במערכת ההנעה של ה-C350e היא הדרך בה היא יוצאת מהמקום. אין בניה של כוח, אין האצה עדינה ונחושה, יש פיצוץ אדיר של כוח שבועט אותה קדימה מהמקום כאילו היא מזנקת לספרינט של 100 מטר ושם המשפחה שלה הוא בולט.

אתם אולי מעקמים את האף כשאתם קוראים את המשפט הזה, במיוחד בצירוף הנתון הלא מאוד היסטרי של 5.9 שניות למאה קמ"ש. ואכן, אחרי הזינוק הראשוני היא ממשיכה להאיץ בקצב שישאיר את העיניים שלכם במקום אבל התחושה הזו, של הקפיצה הראשונית מהמקום, היא משהו שאתם חייבים לנסות.

מיותר כמובן לציין שיחידת ההנעה של המרצדס C350e מאפשרת לה לשייט בפחות או יותר כל מהירות שתרצו, ושהיא עושה את זה בלי שום מאמץ מיוחד. תחשבו על מספר בקמ"שים בין 2 ל-250, תכוונו את רגל ימין, והיא תהיה שם.

צריכת הדלק במכונית שכזו היא עניין חמקמק. בסוף המבחן ה-C דיווחה על כ-10 ק"מ לליטר. זה מכובד מאוד בהתחשב בהספק שלה, אבל הרבה פחות ממה שהיה ניתן להשיג בתוואי נסיעה אחר. הסוללה שלה קטנה בכלל ובפרט ביחס למתחרה העיקרית שלה - ה-330e, ומאפשרת רק 30 ק"מ תיאורטיים של נסיעה על חשמל בלבד. התוצאה היא שמבחן של 400-500 קילומטרים שכוללים הרבה נסיעה בינעירונית, נהיגה נמרצת ועוד מרעין בישין, הוא לא בדיוק אינדיקציה נאמנה. בתוואי נסיעה סטנדרטי (עד 50 ק"מ ביום) תוכלו להשיג צריכת דלק טובה משמעותית, וככל שתסעו פחות, כך תקטן צריכת הדלק עוד יותר.

 

*קלישאה לעוסה על "לא ב.מ.וו"*

מלבד המנוע, ה-C ההיברידית מקבלת כאמור גם מערכת מתלי אוויר כסטנדרט שאמורה להפוך אותה להרבה(!) יותר נוחה מהדגמים האחרים שמגיעים עם בולמי ברזל. על פניו זה אכן המצב, היא מצליחה לסנן היטב שיבושים וגם על מהמורות מהזן הנבזי ביות היא לא סוגרת מהלך ולא מעבירה את המכה לתוך תא הנוסעים. עם בורות היא מתמודדת קצת פחות טוב ומעברים על בורות ביוב גדולים במיוחד לוו לא פעם במכה מורגשת מהמתלה וחבטה לא נעימה בנוסעים.

אבל בסך הכל מדובר על פשרה מאוד טובה. למעט אותם בורות גדולים במיוחד, ה-C מתמודדת היטב עם כמעט כל מה שתזרקו לכיוון שלה, והיא נראית נוחה במידה מאוד משביעת רצון בכמעט כל תרחיש אפשרי.

מאידך, בידוד הרעשים הפתיע לרעה. אולי ציפיתי ליותר מדי, אבל התחושה היא שה-C קלאס הזו פשוט לא מצליחה לבודד את רעשי הרוח בצורה טובה מספיק. את רעשי הכביש היא דווקא מצליחה להעלים כמעט לחלוטין, אבל רעשי רוח מעיקים היו נוכחים כמעט תמיד.

אף אחד, אבל אף אחד, לא יקנה את המכונית הזו בגלל כישורי תקיפת הפניות שלה. זה קרב מול ב.מ.וו שהופסד עוד לפני שהתחיל, ומרצדס מבינים את זה. אי לכך, ה-C אפילו לא מנסה. היא רחוקה מלהיות הפרטנרית המושלמת לסשן לוהט בכביש המפותל הקרוב לביתך. היא יכולה לעשות את זה, והיא יכולה לעשות את זה מהר, אבל זה פשוט פועל יוצא של משקל, אחיזה ומנוע חזק, ולא תוצאה של כיול מוכוון חולי נהיגה.

ההגה אילם לחלוטין וקל מדי, תגובת הדוושה לא מספיק חדה והבלמים אמנם חזקים אבל בגלל המעבר בין בלימה רגנרטיבית לבלימת מכאנית קשה מאוד למנן את כוחם בכניסה לפניות. היא תעשה את זה, אבל היא תבהיר לך כל הזמן "נו? סיימת כבר? יאללה, בוא נמצא איזה כביש ישר ונשוט אל עבר השקיעה".

 

*קלישאה לעוסה על העתיד*

קודם כל, נגמור עם המובן מאליו - ה-C350e היא בהפרש ניכר, בקילומטרים, פי זיליון, הגרסה הכי נכונה של ה-C קלאס. על זה אין שום וויכוח ולא יכול להיות אפילו לרגע. היא חזקה, מאובזרת וחסכונית הרבה יותר מכל גרסה אחרת שנדרש עבורה מחיר דומה. אם אתם רוצים C קלאס, אני אוסר עליכם לקנות כל גרסה אחרת - למעט החזקות יותר כמובן.

בהשוואה לשאר הקטגוריה, היא עדיין מציעה את אותו תמהיל של ה-C הרגילה ומחזקת אותו. אבל היא עושה את זה חכם. לא סתם זורקת עוד לדים וחיישנים, אלא מחזקת בדיוק את הדברים בהם ה-C כבר הייתה חזקה עוד לפני כן - הנוחות, עיצוב תא נוסעים והאבזור. לכל אלה, היא מוסיפה גם יחידת כוח שאין להתעלם ממנה.

ובשורה התחתונה, אם שקלתם לחיוב את ה-C עד עכשיו. אתם יכולים ללכת עליה בלב שקט. אבל אם לפני כן היו בה דברים שהניאו אתכם מלפתוח עבורה את פנקס הצ'קים, כנראה שהגרסה הזו לא תשנה את דעתכם.