מסכמים - שנתיים וחצי עם פיאט בראבו

אחרי שנתיים וחצי עם פיאט בראבו הגיע זמן לסכם. לבנה? כן. שמנמנה? כן. אמינה?

אומרים שראשי התיבות של FIAT הם Fix It Again Tony, כהלצה על מוניטין האמינות של פיאט. אז לאחר שנתיים וחצי ו-55 אלף ק"מ עם פיאט בראבו, הגיע הזמן להרהר על המשפט הזה.

האם הבראבו נשארה נאמנה לסטיגמה, או שמא הייתה ילדה טובה?

 

אז למה בראבו?

בסוף שנת 2014 הרזומה המוטורי שלנו כלל פולקסווגן פאסאט ובורה (שתיהן TDI) ושלושה דורות של פונטו (ראשון, שני ורביעי). נכון לרגע ההחלטה היינו בעלים של פיאט פונטו איבו שנת 2010 (הדור הרביעי והמצויין של הפונטו) עם מנוע 1.4 ליטר 77 כ"ס ותיבת חמישה הילוכים רובוטית. אהבנו אותה מאוד אבל היו חסרים שני דברים בדיוק: כוח (!!!) והילוך שישי לטובת שיוט בסל"ד נמוך יותר.

התחלנו להשתעשע ברעיון ההחלפה וחיפשנו רכב שיענה על מספר קריטריונים: שיהיה חזק, חדיש (לא רצינו לרדת משנתון 2010), רמת איבזור זהה לפחות למה שהפונטו מציעה, לא פחות בטיחותי, מצב כללי לפחות זהה למצבה המצוין של הפונטו, אוטומטי ומיוחד. כל זה בלי להשתולל יותר מידי במחיר. איך אומרים? כל הדרכים הובילו אותנו לרומא.

הרכב הספציפי שבנדון הינו מבציר 2011, עלה לכביש בחודש יוני, הספיק לגמוע 57 אלף ק"מ, הכיר רק בעלים אחד והתהדר ברמת הגימור הגבוהה (סנסיישן).

 

קצת נתונים יבשים

מנוע T-Jet מוגדש בנפח 1.4 ליטר עם 120 כ"ס ו-20.9 קג"מ זמינים ב-1,750 סל"ד.
תיבת ההילוכים הינה רובוטית בעלת מצמד אחד, או בשמה הרשמי – דואלוג'יק (Dualogic), בעלת 6 הילוכים (דגם משופר ממה שמגיע בפונטו). המיאוץ הקלאסי ל-100 מבוצע תוך 9.6 שניות (נתון שאומת אמפירית, לא עם סטופר).

רמת הגימור הגבוהה - סנסיישן (Sensation) מקבלת חישוקי מגנזיום בקוטר 16 אינץ', חלונות אחוריים כהים מקוריים מהיצרן, פנסי ערפל עוקבי פנייה, מערכת "בלו אנד מי" עם דיבורית בלוטות' (Blue&Me) ושקע USB, לחצני שליטה מההגה (מענה וניתוק שיחה, ווליום ועוד) ובקרת שיוט.

ביום הקנייה בדקנו את הרכב במוסך אוטו-איטליה (בדיקה מכאנית) ובמוסך הציר (בדיקת שלדה ומתלים) ולאחר קבלת אישורם של שני אלו, הרכב כבר נכנס לטיפול 60 אלף במוסך אוטו-איטליה, כאשר בזמן הזה ניגשנו לביצוע תשלום והעברת בעלות.

שמחים ומאושרים, יצאנו לדרכנו הבייתה.

 

בחניה

מבחינה פרקטית הבראבו הייתה מעל ומעבר לצרכים האישיים שלנו (זוג+חתול), ככה שבעיקר נהננו מהמרווח הנדיב של הרכב מלפנים ולעתים נדירות נוסעים מזדמנים הושפעו מהמרווח הלא מצטיין שיש לרגליים במושב האחורי, אך בימי הקיץ החמים הפיצוי סופק ע"י פתח מיזוג נוסף לספסל האחורי וחלונות כהים.

באופן כללי תאי האחסון אינם רבים, מחזיק כוס וחצי בין המושבים הקדמיים, תא מקורר במשענת היד שמתאים לבקבוק\פחית בודדים ותאים צרים בדלתות. תא המטען דווקא יחסית נדיב בגודלו (365 ליטר) עם פתח הטענה די רחב ולא עמוק מידי. כמו כן, הספסל של המושב האחורי מתרומם כלפי המושבים הקדמיים, ומשענות הגב (המחולקות 40:60) התקפלו קדימה, מה שיצר רצפה שטוחה לגמרי.

רוב החומרים ברכב, כמצופה, די קשיחים, אך נעימים למגע. הפס הרך שרץ לרוחב הדשבורד הגיע בגוון בז' שהשתלב היטב עם הגוון השחור-בז' של המושבים וריפודי הדלתות, ביחד הם יצרו אווירה נעימה ומזמינה ברכב. איכות ההרכבה אינה מצטיינת, אך תא הנוסעים הזדקן (בינתיים) בכבוד כאשר הכל נשאר במקומו, לא דהה ולא התקלף. בכבישים משובשים במיוחד נשמעו קרקושים קלים מבית המנורה שבגג הרכב ומאזור חגורת הבטיחות של הנוסע.

מבחינה טכנולוגית היינו מציינים לטובה את בקרת האקלים המפוצלת, בהחלט תרומה מבורכת לשלום בית ומצב הסיטי המוכר של פיאט שהופך את ההגה לקל במיוחד עד כ-35 קמ"ש ( שלום בית, אמרנו כבר?). מערכת הבלוטות' עשתה את עבודתה נאמנה באיכות השמע והתפעול הקל (כולל הוצאת שיחות מההגה עצמו), אך עקב היותה מיושנת אינה תומכת בהזרמת מוזיקה דרך בלוטות', לכך נועד שקע ה-USB בלבד. דבר אשר גרר עמו החלפה של המערכת בשלב מסויים.

 

יאללה מניעים

את הנושא הזה נחלק לשני חלקים – נהיגה מנהלתית ורגועה, ונהיגה פחות מנהלתית ורגועה.

בנהיגה מנהלתית זכינו לבידוד רעשים נהדר ואף מפתיע, גם בהשוואה לרכבים חדשים ויקרים יותר. המתלים מעט קשיחים ככה ששיבושים קשים במיוחד (ולא חסר כאלה בחיפה וסביבתה) עברו לתוך הרכב בצורה לא הכי נעימה. לטובה ניתן לציין שהרכב ידע להתמודד יפה מאוד עם רצף של שיבושים קשים בלי "לאבד את עצמו" או להתנדנד.

בנהיגה פחות רגועה הבראבו הפתיעה, שוב.

לא מדובר ברכב ספורט, לא ספורטיבי ולא הוט האץ', אלא משפחתית קומפקטית מהשורה, אבל ביחס לקטגוריה שלה היא מפתיעה בהחלט. בכביש מפותל מקבלים את הדיבידנדים של המתלים הקשיחים מהסעיף הקודם הבאים לידי ביטוי בתנהגות מעולה וזוויות גלגול סבירות (לא ביחס למגאן RS, כמובן, אלא למתחרותיה הישירות).

השלדה לא תקשורתית במיוחד אבל כן מעבירה מעט פידבק ונותנת קצת מידע לגבי מה קורה שם למטה. היא גם קצת מחפה על ההגה החשמלי לחלוטין וככזה הוא גם אילם. כאשר לוקחים את הרכב קרוב יותר לקצה בכביש מפותל, אז ההגה כן מצליח להעביר מעט פידבק, אבל זה ממש לא מספיק ולא באמת שווה משהו.

בנהיגה נמרצת המנוע הפגין משיכה יפה, אומנם עם קשיי נשימה במעלה הסל"ד. אבל כשנזכרים שמדובר ב-120 כ"ס וקצת פחות מ-21 קג"מ, מקבלים בדיוק את המצופה.

דווקא פה, הגיר פרח. לא ברור האם זה מתוכנן ככה בכוונה או לא, אבל ברגע שמושכים את ההילוך עד למעלה ומעבירים הילוך באופן ידני בלי לתת לגיר לעבוד על אוטומט, הוא מעביר הילוך מאוד מהר, בצורה שהייתה משאירה אותי (לפחות בהתחלה) נפעם. לא האמנתי שזה חד מצמד. כמו כן, הגיר ידע להוריד שניים וגם שלושה הילוכים באופן חלק ומהיר, בלי להתבלבל או להסס בסחיטה בריאה של הדוושה, אפילו אם עושים את זה תוך כדי שהגיר היה עסוק בהעלאת הילוך. הוא פשוט היה משנה את פעולתו של הרובוט מהעלאה להורדה, ומשלב את ההילוך הרלוונטי, בלי בעיטות ובלי רעשים.

שורה תחתונה – הבראבו הפתיעה מאוד בסעיף הדינאמיות, במיוחד לאור העובדה שלא ציפינו ממנה לגדולות ונצורות. ממש נהנינו לנהוג בה.

 

אז מה שלום טוני?

טוב, תודה. מחוסר עבודה וחותם אבטלה.

הרכב נרכש עם 57 אלף ק"מ ונמכר עם 112 אלף.

 

טיפולים (החל מהטיפול השני הכל נעשה במוסך מורשה "עדי" בחדרה):

5 טיפולים: 2 גדולים ו-3 קטנים  שמן מנוע מסוג Castrol EDGE סופק עצמאית.

טיימינג בוצע בגישה המחמירה – 4 שנים ו-70 אלף ק"מ (הוראות יצרן מדברות על 90 אלף).

סט וחצי (זה 6 בשפה של בני אדם. העורך) של צמיגים (205/55R16) מסוג מישלין פרימסי 3.

סט וחצי של בלמים (רפידות ודיסקים) - החלקים נרכשו באופן עצמאי.

3 טסטים

3 סבבים של ביטוח לשני נהגים מתחת לגיל 30 ללא העדר תביעות רוב התקופה. 

השקעה יזומה כי אנו מאמינים בתחזוקת מנע ולא תחזוקת שבר:

החלפת נוזל קלאץ', רובוט ובלמים (בסביבות ה85 אלף ק"מ).

החלפת שמן גיר (ב-110 אלף ק"מ). אין המלצת יצרן ברורה, אך ההשפעה מורגשת ומבורכת.

 

מחלות

תושבת מנוע עליונה: בדומה לג'ולייטה, גם הבראבו סובלת מתושבת מנוע עליונה שלא מחזיקה יותר מידי זמן, לכן הוחלפה באותו המועד עם הטיימינג.

40 אלף ק"מ ושנתיים אחרי, ישנה תחושה שיהיה צורך בהחלפה נוספת בעתיד הלא כל כך רחוק.

דשבורד מתנפח: גם בבראבו, כמו בלא מעט דגמים מאותו היצרן, הדשבורד עלול להתנפח. אנו למודי ניסיון מר מהפונטו, שמרנו עליו מאוד והקפדנו תמיד על מגן שמש.  שמחים לבשר שגם כשהרכב חגג 6 שנים על הכביש, הדשבורד עדיין היה שטוח כביום היוולדו.

 

תקלות

מנגנון החלון של הנהג חדל מלעבוד ביום בהיר אחד, אבל גם זה בעקבות העובדה שהגברת הראשונה של הבית שטפה את פנים הרכב באופן קצת יסודי מידי וחלק מנוזל הניקוי חדר פנימה. איננו מגדירים זאת כתקלה מכיוון ומדובר בנזק שמקורו בגורם האנושי. אך התיקון עלה 700 ש"ח במוסך מורשה, לכן יש להכניס את זה לתחשיב הכללי.

 

ירידת ערך

12/2014 - רכישה: 10% מתחת למחירון המשוקלל לפני טיפול גדול (יישור קו היחיד שנדרש).

6/2017 - מכירה: 6% מעל המחירון המשוקלל, עם טסט לשנה, ארבעה צמיגים חדשים, 2000 ק"מ אחרי טיפול גדול, בלמים קדמיים חדשים ועוד כמה תוספות.

 

לחובבי המספרים

ירידת הערך הכוללת הינה 15,000 ש"ח – 500 ש"ח בחודש בדיוק.

עם נסועה ממוצעת של 22,000 ק"מ נכבדים בשנה הרכב עלה לנו 1400 ₪ בחודש (כולל הכל מלבד דלק וכולל חישוב הוצאת ביטוח לשנה שלישית מלאה שלא נוצלה במלואה על ידינו).

 

צריכת דלק

בשנה הראשונה בוצע מעקב קפדני אחרי כל התדלוקים והממצאים הם: הנתון הגרוע ביותר שתועד עמד על 8.8 ק"מ לליטר, והטוב ביותר עמד על 14.3 ק"מ לליטר. ממוצע גס היה כ-10 ק"מ לכל ליטר דלק. הממוצע הנ"ל כולל ברובו נסועה עירונית קשה (עיר הררית), גם כשיוצאים מחוץ לעיר לא תמיד מגיעים לתוואי של כביש 6 ובנוסף מספר טיולי נהיגה. גם הרגל לא בדיוק הייתה קלילה על הגז.

נסכם:

22,000 ק"מ שנתיים דרשו כ-2200 ליטר דלק, אם נתייחס למחיר של 5.7 ש"ח בממוצע לליטר נקבל 12,550 ש"ח לשנה או 1045 ש"ח חודשיים. 

סה"כ עלות אחזקה כוללת: כ-2500 ₪ לחודש.

 

רכב מיני או סופר מיני בסיסי יתכן והיה חוסך לנו כמה מאות שקלים בחודש עם צריכת דלק מעט עדיפה יותר וירידת ערך נמוכה יותר, אבל לא היה מספק את אותם היתרונות -  נוחות, אבזור, מרווח, כוח והנאה.

נהנינו מכל שקל שהושקע ברכב ומבחינתנו הרכב הזה מספק VFM (תמורה למחיר) בין הטובים בשוק היד השנייה המקומי.

 

סיכום של הסיכום

אם נחזור לשאלה שפתחה את הכתבה הזאת, אני חושב שהבראבו בהחלט הייתה ילדה טובה וטוני לא היה צריך לצאת מהמשרד - הבראבו הפגינה אמינות מופתית.

אז מה קיבלנו?

איטלקייה, קצת שמנמנה, עם קצת כוח ולא מעט נימוסים.

האבזור ברכב ברמת הגימור הגבוהה הוא מאוד מכובד, הטיפולים לא יקרים (גם אם לפעמים צריך למצוא חלקים לבד כמו בלמים), צריכת הדלק סבירה לחלוטין, במיוחד כשדאגנו להנות מהאוטו ולא חיפשנו חסכון בכל פינה. היא נוחה ואפילו יודעת לשעשע כשרוצים ומבקשים ממנה.

אז איך נפרדים מהרכב הכי טוב שהיה לנו עד היום?

שנתיים וחצי זהו פרק זמן מאוד ארוך ומכובד עבורינו "לשרוד" עם רכב אחד. זאת לא הייתה הישרדות כי נהנינו ממנו עד היום האחרון, אבל הגענו למצב שאנחנו רוצים עוד, רוצים להרחיב את הגבולות ולהתקדם, לעבור למשהו יותר מעניין.

אז מה הלאה? יש לנו רעיון, הוא בתהליכים. כרגע מתניידים עם רכב בשקל וחצי שעונה לשם יהושוע, או בקיצור – שוקי.

 

ולסיום, קבלו Fiat Bravo Fun Fact:
חלקים נרחבים בבראבו תוכננו באמצעות CAD, לראשונה בתחום הרכב. כמובן שמאז רוב היצרנים הצטרפו לחגיגה. חלק גדול מהפיתוח בוצע על ידי חברת מגנה-שטייר האוסטרית.

כל פיתוח הרכב לקח שנה וחצי, כאשר מאיור דו-מימדי ראשון ועד דגם תלת-מימד מוכן עברו רק 6 שבועות, נושא שלוקח ליצרנים, בדרך כלל, בין 6 חודשים לשנה שלמה.

יש לכם שאלות לכותבים? רוצם לדעת משהו על הבראבו הזו או על פיאט בראבו באופן כללי? גם לכם יש אחת ואתם מסכימים אם כל מה שכתוב או חולקים על כל מילה? הצטרפו לשיחה בפורום וספרו לנו מה אתם חושבים.