סקודה קודיאק - מבחן דרך - דובי שלי חמוד

אייל יצא לפגוש את הסקודה קודיאק. שהתחיל עם ניסוי, נגמר בכאב ראש, ובאמצע היה רכב שיצר המון באזז

לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה שנעשה ניסוי קטן. שבו שניה, עצמו עיניים לרגע, ותארו לכם שאתם בשנת 1992. סקודה הצ'כית, זאת שהביאה לנו את הפורמן המדהים, יוצאת בהצהרה על רכב שבעה מושבים.

מפחיד.. נכון?

עכשיו תפתחו את העיניים ותחזרו ל-2017. סקודה הצ'כית (כאילו) מכריזה לראשונה בתולדות החברה, על רכב פנאי שטח גדול (לא, היטי לא ממש נחשב). ואם זה לא מספיק, אז יש לו גם שבעה מושבים. אם זה לא מוכיח איזה שינוי מטלטל עברה החברה הזאת, אני לא יודע מה כן.

עד לא מזמן, (והכוונה לאחר שנת 2000, בה קונצרן פולקסווגן אסף אליו את סקודה ברחמיו המרובים) סקודה הייתה ברירת המחדל לאלו שנורא התלהבו מאאודי או פולקסוואגן, אבל מנהל הבנק שלהם, משום מה, פחות. סקודה היתה מותג הלאו קוסט של הקונצרן. עממיקו כזה.

אבל איפשהו בשנים האחרונות, סקודה תפסה אישיות. הראפיד, האוקטביה, הסופרב, הייטי והפאביה גידלו DNA חדש והפכו לשווים לאחיהם הגרמנים. פתאום, גימור ואבזור אלו לא מילים גסות, העיצוב פרץ את גבולות הלווייתנים השמנים והפך לחד יותר, ברור יותר וייחודי.

סקודה גידלה חרטום ויחידות תאורה, וגם פסי מותניים שלא התביישו לומר ללקוח הפוטנציאלי "הלו חבר, 'סתכל רגע, אני סקודה ואני גאה בזה".

וזאת בדיוק נקודת הזמן שבה התעורר בבוקר איזה ירוסלאב סטריאוטיפי כזה, בכיר הצ'כים בתאגיד, ושאל את עצמו: "למה לעזאזל אין לנו תשובה לסגמנט הקרוסאובר שנוגס לנו במכירות בלי הפסקה? למה לפיז'ו יש 3008 ו-5008, למיצובישי יש אאוטלנדר. (סתם, הוא לא נשא את שם האאוטלנדר לשווא). לקיה יש סורנטו, ליונדאי יש טוסון בגימור שחורדיני ואפילו לנבלות האלה מהבית יש Q7 ו-Q5. אולי הגיע הזמן לעשות משהו בנדון??"

וכך בסופו של תהליך, סקודה, שהפכה למותג בפני עצמה, מגיעה ל 2017 עם קרוסאובר ביכורים.

אבל, השוק היום רווי מתחרים איכותיים ובעלי שם וניסיון, ובסקודה (או בפולקסווגן) הבינו שאם הם רוצים להתחרות בסגמנט הגועש הזה, הם צריכים לעשות שיעורי בית. אבל לא מספיק לעשות שיעורי בית, הם חייבים לקבל 100 במבחן. וכמו שהמורה שלי למתמטיקה היתה אומרת לי אחרי כל מבחן - לא מספיק להעתיק. צריך גם להבין.

הקודיאק (להלן, דובל'ה) ייצר התעניינות גדולה בכל העולם. לא בכל יום יצרנית נכנסת לשחק בסגמט חדש לגמרי, והסקרנות כבשה את הלקוחות. כמו גם את עיתונות הרכב.

 

אז איך במאורת הדוב?

מתחריו הישירים של הקודיאק, הן מבחינת מחיר והן מבחינת גודל הם מיצובישי אאוטלנדר, ניסן XTRIAL, יונדאי סנטה פה והתאום מבית קיה - הסורנטו. בעתיד אנחנו צפויים לראות כאן את ה-5008 של פיג'ו והגרנד סניק של רנו שהפכו בגלגול הנוכחי גם הם ממיניוואנים מפוהקים לג'יפונים קשוחים ומסוקסים.  

כבר במבט ראשוני, אנחנו מבינים שסקודה לא מחפשת את מראה הבלינג בלינג והנצנצים משופעי הכרום כמו אצל חלק מהמתחרים. העיצוב החיצוני בקודיאק הולך על איפוק, אבל מהסוג שמשדר יוקרה. החרטום, בתי הגלגלים, מבנה החלונות האחוריים אפילו מזכירים במשהו את ה-Q7. מבט בוחן יותר יגלה שה-Q7  גדול, רחב וגבוה יותר. אבל הרושם הראשוני - זה מה שחשוב.

מבט מעמיק יותר מראה שסקודה שמרו על שפת העיצוב החדשה שלהם. הקווים, הזוויות, הגריל הקדמי ובתי התאורה האופייניים והמזוהים עם סקודה, נמצאים גם כאן.

אתה פותח את הדלת ומבין שסקודה הלכו כאן על כל הקופה. מושבי עור רחבים מאד, תומכים ונוחים. (בגרסת הבסיס המושבים עטופים בבד אבל בעלי אותו מבנה)  אין בורג חשוף בכל תא הנוסעים. גם מתחת לקו המותניים – האיזור שרוב היצרנייות מחפפות בו בד"כ. הכל מחופה בפלסטיקה איכותית. עיצוב הדשבורד נקי ואלגנטי.

נגיעות קלילות של כרום בקצות המתגים והגלגלות, והכל מרגיש מוצק, כבד ורציני להחריד. גרמני, אם תרצו. אבל יש גם נפילות. בעיקר במקום שבו הפלסטיקה האיכותית הופכת לנוקשה וזולה יותר. החיבור לא מדויק וישנם מרווחים נראים לעין, וכן, יש גם יותר מידי פלסטיקה.

ברכב שמכוון גבוה כמו הצהרות סקודה, השימוש המרובה בפלסטיק נוקשה הוא לא לעניין. לא חייבים עור ועץ. אפילו גומי רך או בד נעים יעשה את העבודה וייתן תחושה הרבה יותר נעימה לעין ולאגו.

מצד שני, איזור תא המטען והשורה השלישית, שבדרך כלל מוזנח אצל רוב היצרניות, זוכה כאן לשטיח עד גובה החלונות. מה ששומר על המראה הנקי, עוזר בבידוד רעשים ומונע את אותן שריטות לבנות מתקלפות ומעצבנות שנגרמות כשמעמיסים מטענים חדים או נוקשים.

הדלתות בנויות היטב. כבדות מאד וכשאתה סוגר אותן, אתה נכנס לשטח סטרילי שבו אין רעש. פשוט דממה. לא חסכו כאן בבידוד.

מושב הנהג מתכוונן חשמלית. למרחק ולגובה, זווית משענת הגב וזווית בסיס המושב. נהדר לנסיעות ארוכות כשאתה רוצה לתת לירכיים לנוח. בנוסף יש תמיכה מתכווננת לגב התחתון שעוזרת לסובלים מכאבי גב בישיבה ממושכת. מושב הנוסע מתכוונן ידנית ואפשרויות הכיוון שלו מוגבלות למרחק, גובה וזווית המשענת.

מערכת השמע היא מקורית (השבח לאל), BOLERO של התאגיד ומכילה כמעט את כל מה שצריך. מוסיקה, חיבור בלוטות', 3 חיבורי USB, אפשרות לחיבור אנדרואיד אוטו (שלא הצלחתי להפעיל אבל לא התעמקתי בזה במיוחד) וגם אפל קאר פליי.

כל מערכות הרכב מופעלות דרך המערכת. ביטול והפעלה של מערכות הבטיחות, בדיקת צריכת הדלק, לחץ האוויר בצמיגים, שינוי הצבעים בתאורת האווירה הפנימית, בקרת האקלים, חיישני הנסיעה ומצלמת הרוורס ועוד. הכל מאד אינטואיטיבי וניתן ללמידה במהירות.

בולטים בחסרונם מערכת ניווט, ופונטים עבריים. חבל מאד כי זה מאלץ את הנהג להשאיר את הסלולארי בטווח ראיה (והתעסקות) ובנוסף צריך לדאוג עכשיו גם למתקן בשבילו.

תא האחסון בין שני המושבים הקדמיים קטן יחסית אבל יכיל ללא קושי את כל הקשקושים הקטנים שמסתובבים ברכב. משענת היד נוחה ורחבה ואפשר לכוון אותה למרחק ולגובה.

בתכלס, סביבת הנהג והנוסע מאוד מאוד מזכירים את הסופרב, הרכב הבכיר בהיצע של סקודה ולא סתם. הסופרב יכול בקלות להיחשב כרכב "פרימיום", וסקודה מנסה למקם כך גם את הקודיאק שמתבסס עליו.

מבחינת מידות ומרווחים, על הנייר דובל'ה שמן מאד, ובעל מימדי אורך ורוחב נדיבים. עם אורך של 470 ס"מ, רוחב של 188 ס"מ ומרווח גלגלים של כמעט 280 ס"מ אתה מצפה לרכב גדול. בפועל, נראה שדובל'ה בדיוק קם משנת החורף שלו ויצא קצת רזה.

הרוחב מתבזבז על ניפוחים חיצוניים בדלתות ובבתי הגלגלים והאורך תורם מעצמו לטובת תא מטען גדול מהממוצע מה שמשאיר אותנו עם מושבים שאמנם רחבים (הרבה יותר מאאוטלנדר למשל. אייל נוהג באאוטלנדר טרום מתיחת פנים ביומיום, לכן ההשוואה התכופה אליו. העורך) אבל לא תואמים לנתונים. לשם השוואה – רוחבו של הגראנד פיקסו של סיטרואן הוא 182.5 ס"מ "בלבד" אבל בעל 3 מושבים נפרדים ומלאים בשורה השנייה.

זה לא שצפוף כאן, להיפך, מאד מרווח. במיוחד לעומת האאוטלנדר או האיקס טרייל ואפילו ביחס לסורנטו. שלושה מבוגרים ישבו בנוחות למרות מגש הכוסות שבאמצע, וניתן להתקין 2 מושבי בטיחות גדולים פלוס בוסטר במושב אמצעי ללא בעיה מיוחדת. הרצפה כמעט שטוחה ומאפשרת ישיבה נוחה גם במושב האמצעי. וכמובן שהמושבים עבים ומלאים ריפוד מעל הממוצע, אבל קשה להגיד שזה מרגיש כמו 188 ס"מ.

מרווח הרגלים עצום. כשהמושבים בשורה השלישית סגורים והשורה השנייה נעה על מסילה עד הסוף, בין הברכיים שלי למושב הקדמי היו כמעט 40 ס"מ! אני אמנם לא שחקן כדורסל (173 ס"מ) אבל לדעתי גם גוליית יוכל לשבת שם בנוחות.

התקרה גבוהה והשילוב עם המרווח והנוחות הופכת את השהיה ברכב לנעימה מאד. תוסיפו לזה שקט מופתי והנה לכם מוביל נוסעים אמיתי.

ומה עם השורה השלישית? טוב ששאלתם. בשורה מיוחדת אין כאן. ילדים עד גיל 15 ישבו בנוחות יחסית. גם מבוגרים לא גבוהים. התקרה גבוהה מספיק כדי לא להפריע. המושבים תומכים ורחבים אבל קצרים ונמוכים כך שגבוהים יאלצו לקפל רגליים כמו בתמונה. לא נורא, אבל עדיף שלא.

תא המטען הוא בין הגדולים בקטגוריה - 233 ליטר כשכל שבעת המושבים פתוחים, 593 ליטרים כשהשורה השלישית מקופלת ועד 1968 ליטרים כשגם השורה השניה מקופלת. (128-502-1608 בהתאמה באאוטלנדר לדוגמה) וזה כשתא המטען מכיל צמיג בגודל מלא.

אם אנחנו בתא המטען, אז בגרסת אקסקלוסיב הבכירה תא המטען יכול להפתח בעזרת העברת כף הרגל מתחת לפגוש האחורי. שימושי כשהידיים מלאות במטען. נגיד... גופה? או ילד ישן. יכול להיות גם ילד ישן!

ואם למשל הגופ... כלומר הילד! שאתם סוחבים בעלת רגליים ארוכות, ניתן לקפל את השורה השנייה על ידי משיכת 2 ידיות בתא המטען ישירות. בכל רמות הגימור. חוסך זמן יקר.

 

דובל'ה בדרכים.

האמת, כשקראתי את הנתונים היבשים עלו בי מחשבות על דוב נמלים דווקא. משקל של כמעט 1,700 ק"ג עם מנוע 1.4 ליטר לא ממש נשמע כמתכון מוצלח במיוחד. מסתבר שזה לא ממש ככה. ההבדל הגדול הוא תיבת ההילוכים. מדובר ב-DSG6 עם מצמדים רטובים, תיבה וותיקה ואמינה בשימוש הקונצרן.

הקודיאק שקיבלתי לצורך המבחן צויד כאמור במנוע ה-1.4 ליטר טורבו המוכר של הקונצרן - 150 כ"ס ב-6000 סל"ד ו-25.5 קג"מ ב-1500 סל"ד. הגיר שמשודך למנוע הוא DSG6 עם שישה הילוכים ושני מצמדים רטובים.

בגזרת הביצועים: דובל'ה אמנם דובון אבל דובון נמרץ. הוא מזנק למאה קמ"ש ב-9.6 שניות עם מנוע ה 1.4 או ב-8.2 שניות כשהוא חמוש במנוע ה-2 ליטר (180 כ"ס).

מתחילים בנסיעה. גם צורת ההאצה והנהיגה בכלל בקודיאק מכוונת איפוק (או עצלנות. מה שבא לכם).

לחיצה על הדוושה תנפק כח אבל כח שנבנה בעדינות. אין כאן מכות ופרפורי גלגלים, מה שקיים בהרבה מנועי טורבו. הרכב מזנק באלגנטיות והטורבו נכנס בעדינות לפעולה כדי לא לפגוע בנפשם של הנוסעים הרכים. מיותר לציין שב-90% ממצבי הנהיגה הסטנדרטיים אין שום תחושה של חוסר בכח.

אבל זה לא שהקודיאק פראייר, כן? מעיכה של הדוושה תזניק את הדובון, וגם אם זה לא יעשה בפראות, אתה תקבל את כל הכוח שנדרש. עקיפות, תאוצות ביניים, זינוקי חוליגנים ברמזורים, כל זה קיים. אבל דובל'ה  מסתכל עליך דרך המולטימדיה ואתה ממש שומע אותו אומר: "אחשלי, אתה רוצה להשתולל? אני זורם, אבל חליק, זה לא מכובד".

אם לא הייתי יודע שמדובר בגיר רובוטי, לא הייתי מאמין. החלפות ההילוכים נעשות במהירות ובלי להרגיש. אין שמץ של רעידות וקפיצות האופייניות לגיר רובוטי במהירות נמוכה.

השילוב בין מנוע טורבו לתיבה רובוטית איננו חדש ומניב צריכת דלק טובה למדי. אבל הקודיאק כבד מאד, וכשהוא עמוס הוא יגיע גם ל-2 טון בקלות, מה שגורם למנוע להיות עסוק וצמא. למרות שבמנוע הזה נמצאת המערכת שמנתקת 2 צילינדרים כשהמנוע איננו מתאמץ, בפועל בזמן נסיעת המבחן זה קרה רק כשלא לוחצים על דוושת התאוצה כך שהאפקט בלתי מורגש. לכן לא ממש התאכזבתי כשצריכת הדלק עמדה על 10 ק"מ לליטר בנסיעה שרובה בכביש המהיר.

אם ניקח בחשבון שהנסיעה היתה די תובענית והקודיאק עדיין לא סיים הרצה (הגיע עם 900 ק"מ) אפשר לנחש בזהירות שאחרי שהמנוע "יפתח" ובתנאי מעט קלים יותר, נוכל לראות גם 12-13 ק"מ לליטר. לא טוב במיוחד, אבל בסדר גמור ביחס לסגמנט.

אחיזת הכביש טובה מאד. אפילו מצוינת ביחס לסגמנט. המתלים נוקשים אבל לא קשים מידי ועדיין נעימים ונוחים מספיק בנהיגה בכביש המהיר למרות הגובה ומרווח הגחון הגדול שמאפיין את הסגמנט.

אתה לא מצפה מקרוסאובר שבעה מושבים מוגבה להתנהג כמו משפחתית טובה. ואתה מופתע בכל פעם מחדש. הקודיאק שומר היטב על קווי הפניות. פניות הדוקות וכניסה אליהן במהירות גבוהה לא הזיזו לבחור.

פניות והעברות משקל שהיו שולחות את האאוטלנדר או האקסטרייל לארבע רוחות השמיים (או הכביש) גורמות לדוב הזה לכל היותר לנדנוד חסר שביעות רצון אבל הוא דבק בקו המסלול הנבחר כמו קודיאק שראה לפניו סלמון.  איבודי אחיזה מתחילים במקומות שאליהם לא יגיעו לעולם הלקוחות הפוטנציאלים שלו. כך שאפשר לומר שאחיזה זאת לא הבעיה של הרכב.

בד"כ מתלים נוקשים גורמים לך לשלם בחוסר נוחות מציקה בנסיעה עירונית איטית ובכביש משובש. משום מה הקודיאק נוח למדי גם בעיר. פסי האטה ושברים בכביש מגוהצים בצורה טובה למדי גם במהירות איטית.

בנהיגה בינעירונית נינוחה במהירות גבוהה, ההרגשה היא של מגהץ (נמאס לי מהקלישאה החבוטה של קטר על פסי רכבת). הקודיאק חולף בזלזול על מהמורות ושיבושי כביש שכמעט ולא מורגשים בחלל הרכב.

איפה שהמתלים כן מתקשים, הם שברים חדים ומכסי ביוב, שם הנוקשות מקפיצה את הרכב והריסון מתקשה להגיב בזמן. אבל זה נסלח. גם פעולת המתלים חרישית, כמעט ולא נשמעות חבטות בולמים או צמיגים ברוב תנאי הנסיעה.

רעשי חוץ לא נכנסים להיכל הנוסעים עד בערך 120 קמ"ש, ומשם מתחילים רעשי רוח בעיקר מאיזור המראות והחלון הקדמי. אין מה לעשות. זה התשלום על העיצוב הקובייתי.

אפרופו שקט ובידוד, אתם בטח מכירים את זה שאתם צריכים לדבר עם הילד שבמקרה יושב בשורה השלישית בעזרת צעקות (!) שמנסות (!) להתגבר על רעשי הסביבה(!!!) מה?? מסיכות למסיבת סיום כיתה?!

בקודיאק שילבו פתרון מקורי. מיקרופון ליד הנהג ורמקול באזור השורה השלישית. כך ניתן לדבר בנחת ולשמוע הכל. אזהרה! שומעים הכל, ככה שאם אתם רוצים להתלחשש - תעשו את זה בבית.

 

דובל'ה בשטח.

כן, כשאתה בוחן קרוסאובר עם מרווח גחון מכובד (יחסית) וסרטי פרסומת על הרים וטרשים, חייבים להגיע גם לזה. אז לקחתי את הקודיאק לשטח. מאחר והדגם שהיה אצלי היה ללא הנעה כפולה אז כמובן ששטח טכני זה לא היה.

המסקנה החד משמעית היא: תלוי. לקודיאק מרווח גחון של 19 ס"מ, מה שמאפשר לו לעבור שבילים ומכשולי עבירות קלים עד בינוניים ללא בעיות כלשהן. בורות עמוקים, אבנים גדולות, שקעים וקפלים בקרקע ואפילו מעט יותר, עוברים תחת גחונו של הדוב מאלסקה בלי הרבה דרמות.

כל עוד לא נתקלתם במדרגות גבוהות, בוץ או חול טובעני, הקודיאק יצלח את המכשולים בשלווה יחסית, וגם כאן אני משבח את התנהגות הבולמים. במהירות איטית מספיק הקודיאק מתגבר על כל בור ונגף ושומר על הנוסעים מטלטולים מפרקי עצמות שהם היו חווים באאוטלנדר או באקסטרייל.

לא הייתי מנסה לאתגר את הקודיאק לאיזורים קשים יותר. אבל בהחלט, יש יכולת שטח די מכובדת לסוג זה של כלי רכב ואני מאמין שבדגם ההנעה הכפולה היכולת תהיה טובה יותר. כמובן שלנד קרוזר או פג'רו זה לא, והקודיאק עדיין נתון למגבלות (די קשות) של זוויות הכניסה והנטישה.

 

דובל'ה מסכם.

אז מה היה לנו כאן?

סקודה ייצרה לראשונה בתולדותיה קרוסאובר שבעה מושבים וכוונה גבוה. גבוה מאד אפילו.

האם היא הצליחה?

התשובה כרגיל לא כזאת קלה. הקודיאק בהחלט נושם מעט את אוויר הפסגות של הפרימיום. אם זה בעיצוב, אם זה באיבזור הרב יחסית לרכבים האחרים בסגמנט ואם זה במחיר (בין 175 ל-245 אלף שקל. מחיר הדגם הנבחן - 200 אלף ש"ח).

האם הוא פרימיום ממש? הוא משתדל מאד, אבל עדיין, ה-DNA של האוקטביה עדיין נוכח יותר מזה של הסופרב.

בכל מקרה, ביחס למתחרים הישירים ובשקלול כלל הרכיבים (מחיר, גודל, אבזור וניהוג) אין מה לומר – הקודיאק בהחלט נמצא בראש. וגורם לאחרים כאב ראש.