4 שנים עם מאזדה מיאטה MX-5 - חוויות אחזקה

גיא סוגר 4 שנים עם המיאטה שלו ומסכם את החוויות מאחזקת המכונית שהפכה אותו לחולה הגה

למרות שנולדתי במשפחה עם הרבה תשוקה מוטורית (אבא ואח גדול חולי הגה), עד גיל 30 לא הייתה לי שום זיקה מיוחדת לתחום המוטורי. אם הייתי רואה רכב מרשים עובר ברחוב הייתי מסובב את הראש, אבל לא הרבה מעבר.

התחלתי לעבוד בהייטק מיד אחרי השחרור מהצבא, כך יצא שכל הרכבים שלי עד גיל 30 היו רכבי ליסינג פשוטים יחסית, אוטומטיים ומשעממים לנהיגה בכל קנה מידה. מעולם לא הייתי צריך להשקיע מחשבה בבחירת האוטו, לכל שלב בהיררכיה האירגונית היה את הדגם שלו וזהו.

איפשהו בסביבות גיל 30 הגעתי לחברה שנתנה לעובדים יד חופשית לגמרי בבחירת הדגם והגימור של רכב הליסינג שלהם. הגישה הפתוחה לנושא הליסינג אילצה אותי לעשות מחקר קצר לפני בחירת הרכב המיועד שכן ישנם מאות שילובים אפשריים של דגם, רמת גימור, צבע ותוספות שונות.

צפיה באין סוף מבחני רכב מהארץ ומחו"ל פתאום הדליקו אצלי איזה ניצוץ מוטורי, ראיתי כתבים מתלהבים כמו ילדים קטנים וחשבתי לעצמי "למה לא בעצם?". שמועות על רכב חדש ומגניב של יונדאי הובילו אותי לקחת בליסינג את הוולוסטר ברמת גימור הגבוה (עלית). היא נראתה אגרסיבית, שונה, ספורטיבית, עם דף תוספות שלא נגמר וכמעט ולא נצפתה על הכבישים באותה תקופה.

הייתה לנו חצי שנה טובה ביחד, אבל מתישהו התחלתי להרגיש מיצוי. בכבישי הנהיגה שקראתי עליהם נפלאות (נס הרים, סדום-ערד) לא הצלחתי לצבור ביטחון בגלל שילדה לא מאוזנת, היגוי לא מתקשר ותיבת הילוכים עצלה. בשלב מסוים גם אין ספור הגאדג'ים והעיצוב הקרבי הפסיקו לרגש.

התחלתי במחקר נוסף, הפעם הרבה יותר מפוקס לגבי התכונות שאני מחפש ברכב הבא: הגה מתקשר, שילדה מאוזנת וגיר ידני. כל דגם ספורטיבי היה פשוט יקר מידי בשביל ליסינג. והבנתי שאצטרך לראשונה בחיי לקנות רכב וכך גם השיקולים של שמירת ערך, צריכת דלק ואמינות נכנסו למשוואה. לאחר שיקלול כל הפרמטרים עלו כאופציות כמה הוט-האצ'ים והמיאטה (MX-5) .

ביצעתי נסיעות מבחן על כל מיני הוט האצ'ים ספורטיביים דוגמאת הלאון FR, אבל הם לא הרגישו שונים במיוחד מהוולוסטר, רק חזקים יותר. באותה תקופה, את המיאטה לצערי כבר לא מכרו בארץ (מאז 2011) ולכן לא יכולתי לעשות נסיעת מבחן דרך הסוכנות.

המיאטה תמיד קיבלה סופרלטיבים מדהימים בכל מבחני הרכב) לדוגמה). במיוחד בהקשר לפרמטרים שעניינו אותי (הגה, שילדה, גיר ידני, אמינות, שמירת ערך וצריכת דלק). החלטתי לקחת סיכון ולקנות מיאטה גם בלי נסיעת מבחן.

חבר לעבודה שניסה להיפטר מחוזה ליסינג על קיה ספורטאז' מאכזבת, לקח את הולוסטר שלי אחרי 6 חודשים בלבד והציל אותי מקנס של חברת הליסינג בגובה 12,000 ש"ח. יצאתי לחפש מיאטה.

אחרי חיפושים של כמה חודשים מצאתי מיאטה שחורה, שנת 2008 עם 77,000 ק"מ שנראית שמורה במיוחד, פנימית, חיצונית ומכאנית. היא הייתה כ"כ שמורה שהסכמתי ברצון לשלם מחיר שקרוב למחירון שלה, 110,000 ש"ח. הרבה יותר ממה שהקצבתי לעצמי בהתחלה (60,000 ש"ח), אבל בסופו של יום גם יותר זול ממאזדה 3 חדשה.

מאז הקניה עברו כבר מעל 4 שנים ו-90,000 ק"מ ואפשר כבר להתחיל לסכם.

כביש פתוח, גג פתוח, שמש, מה עוד אפשר לבקש?

 

עיצוב

עם אורך של 4 מטר בדיוק וגובה של מטר ועשרים (קצת מעל הפופיק של גבר ממוצע) של קימורים עגלגלים, המיאטה משחקת על הקו הדק שבין רכב ספורט לבין רכב צעצוע ונחשבת לאחד מרכבי הספורט הפחות אגרסיביים ומאיימים שיש.

היא כ"כ חביבה שלעיתים בחו"ל היא נתפסת כרכב ספורט לנשים או מעצבי שיער. בארץ לעומת זאת שמעתי הברקות הפוכות לחלוטין כמו "מה זה? קנית רכב של עבריינים? לא מתאים לך!". מעניין לדעת איזה עבריין שמכבד את עצמו יבחר במיאטה כאביזר משלים לתדמית שלו.

ברחוב הרכב מושך מבטים לטוב ולרע, אני תמיד נהנה לקשקש עם סקרנים ומנסה להיות אקסטרה נחמד כדי לנער את "תדמית העבריין" ולשפר את פני הספורט המוטורי בארץ. אם נמאס תמיד אפשר לסגור את הגג.

 

 

מנוע

אף אחד לא ממש קונה את המיאטה בשביל המנוע שלה, אבל זה לא בהכרח אומר שיש משהו לא בסדר איתו.

המנוע אטמוספרי, בנפח 2 ליטר עם 167 כ"ס וכמעט 20 קג"מ. לא מספרים של לרוץ ולספר לחברה. אבל מצד שני הרכב שוקל 200 ק"ג פחות מגולף GTI ולכן הביצועים סבירים ביותר עם 7.7 שניות למאה ותחושת כוח זמין בכל זמן נתון (בטווח המהירות החוקית).

הכוח מגיע בצורה לינארית, צפויה וידידותית למשתמש. הסאונד של המנוע נחמד מאוד בהתחשב בכך שמדובר במנוע פשוט בעל 4 בוכנות והוא בהחלט תורם לאווירה בנהיגה ספורטיבית ואפילו בנהיגה יומיומית.

כשמתחילים להכיר את הרכב (וזה לא לוקח הרבה זמן בכלל), מבינים שחסר טיפ'לה כוח. או במילים אחרות, קשה לאתגר את השלדה עם הכוח של המנוע.

כדי לשפר קצת את נתון הכוח התקנתי סעפת פליטה משופרת ותוכנה לניהול המנוע. התענוג עלה כמה אלפי שקלים ונתן בתמורה שיפור של כ-15% בביצועים ומנוע שמרגיש חי יותר ונחוש לעלות בסל"ד.

 

גיר

כל המיאטות שנמכרו בישראל משנת 2006 והלאה (דור שלישי) הן בעלות תיבת הילוכים ידנית עם 6 הילוכים (לא כולל רוורס). יחסי העברה קצרים מוודאים שמוט ההילוכים יהיה בשימוש לעתים תכופות במיוחד בנהיגה ספורטיבית, אך גם בנהיגה עירונית רגועה הילוך רביעי (ואף חמישי) הוא עניין שבשיגרה.

מוט ההילוכים הפיצפון רוטט ביד ומוסיף לאווירת ה"קארט". החלפת ההילוכים לא דורשת יותר מתנועה של פרק כף היד ומשדרת חזרה תחושה מכאנית מספקת ביותר.

בימים קרים, לפני שהרכב הספיק להתחמם הגיר היה מרגיש מאוד לא זורם, אבל החלפה של שמן הגיר הסטנדרטי לשמן איכותי יותר (פורד מוטורקראפט) פתר לחלוטין את הבעיה ושיפר את התחושה ואת פעולת תיבת ההילוכים.

 

הגודל לא קובע! מוט הילוכים גוץ שמספק אין סוף הנאה

 

הגה

אחד המאפיינים הבולטים של המיאטה הוא ההגה, עם משקל נכון והיזון חוזר ("הגה מתקשר"). ההגה צפוי, נעים ומדווח לנהג באופן שוטף על זווית ההיגוי ומידת אחיזתם של הצמיגים (וגם על כל אבן או בור על הדרך).

כבר בשימוש ראשון ההיגוי נוסך בנהג ביטחון, וגם בהמשך כשכבר לומדים להכיר את הרכב מכל כיוון, ההגה ממשיך לספק כמויות אין סופיות של הנאה. גלגל ההגה עצמו מרגיש טוב מבחינה ארגונומית אבל נראה קצת פשוט מידי. איזה תפר אדום וקצת יותר עובי לא היו מזיקים לתחושה הכוללת בתא הנוסעים.

 

שילדה

השילדה היא כנראה המרכיב שבמאזדה הכי מתגאים בו. עם פיזור משקל כמעט מושלם בין ארבעת הצמיגים והנעה אחורית כבר יש התחלה נפלאה לכל רכב ספורט. לכל זה מוסיפים גם תקשורת מצוינת לישבן של הנהג לגבי מצב הישבן של הרכב ויש לנו מתכון מנצח.

אז נכון שלדור השלישי של המיאטה יש שילדה פחות מדהימה מזו של הדור הראשון והשני, אבל היא עדיין מעולה וכנראה טובה בהרבה מכל תחרות במחיר דומה. כפיצוי על החדות שאבדה עם הדורות, המיאטה NC קיבלה מרווח פנים, ממדים חיצוניים ובטיחות קצת יותר סבירים מאלה של הדורות הקודמים.

 

מתלים

המתלים הם כנראה אחד החלקים הפחות מוצלחים מנקודת מבטם של חובבי הנהיגה (במיוחד בדגמים של 2006-2008). מצד אחד מדובר על סט מתלים איכותי של בילשטיין שמתפקד בצורה נעימה מאוד ביום יום. מצד שני המתלים פשוט רכים מידי ומייצרים זוויות גלגול לא מבוטלות בנהיגה ספורטיבית. זה לא נורא כי עדיין ישנה שילדה מעולה, אבל כל הניענועים האלו מצד לצד קצת מעיקים.

אחד הדברים הראשונים שבעלי מיאטות משפרים הם המתלים. בעלות של 6,000-7,000 ש"ח ניתן להתקין סט בולמים וקפיצים שפותרים לחלוטין את הבעיה (בולמים של Koni וקפיצים של Progress נחשבים לשילוב מצוין). במקרה שלי, אחרי 100,000 ק"מ על השעון כבר ממילא הגיע הזמן להחליף את הבולמים הישנים (לפחות זה מה שאני מספר לעצמי כדי להצדיק את הקנייה(.

 

זוויות גילגול לפני החלפת המתלים

 

חניה

המידות המיניאטוריות של הרכב גורמות לו "להיעלם" במגרשי חניה ובעקבות זאת להתקפי חרדה לבעלים. בסוף תמיד נמצאת האבדה מתחבאת מאחורי איזה קרוסאובר ואפשר לחזור לנשום בצורה סדירה.

בשעות היום מומלץ להחנות את הרכב בחניה מוצלת או תחת כיסוי כדי להבטיח לגג הבד חיים ארוכים. בעבודה יש חניה מקורה בשעות היום באמצע השבוע ובסופי שבוע הרכב בשימוש אינטנסיבי אז לא טרחתי לקנות כיסוי ולכסות. טעות.

אחרי חצי שנה של חיים נטולי כיסוי ודאגות, מישהו החליט לעשות לי הפתעה בחנייה ברחוב ושבר את שתי מראות הצד. מלבד הנזק הפיזי שעלה 2,000 ש"ח לתקן, החוויה הייתה די טראומטית ומאז הרכב מכוסה בחניה ברחוב מתחת לבית. לא כיף לקום לבוקר כזה.

בשורה התחתונה, לא קל לחיות עם רכב מיוחד בישראל, גם אם הוא עולה כמו המאזדה 3 שחונה לידו ותמיד ישנם חששות ואילוצים במציאת חניה.

 

משחקת במחבואים בחניה

 

גג

הגג הפתוח מחבר אותך לחוויית הנהיגה (והנסיעה) בעוצמה אחרת, הרוח מדגישה את תחושת המהירות והמנוע שנשמע קרוב וברור מאי פעם מכניסים לאווירה קרבית. בטיולים רגועים ליטוף הרוח והשמש ושלל הריחות והצלילים מעצימים את החוויה. פתאום בטיולים להרים אני יודע לספר על ריחות הפריחה, על הבדלי הטמפרטורות בגבהים השונים, על ציפורים שעברו לנו מעל הראש ועוד שלל חוויות שנמנעו ממני ברכבים עם גג ברזל קבוע.

הרבה אנשים בטוחים שהקיץ הוא העונה המושלמת לרכב קבריולט, זה לא מדויק. גבול הטעם הטוב עובר בערך ב-25 מעלות בנסיעה איטית או 27 בנסיעה מהירה, מעל זה ניצלים ומתענים. לילות הקיץ הם כמובן סיפור אחר לגמרי והרוח החמימה נעימה ומפנקת.

לעומת זאת עונות המעבר והחורף בישראל מספקים המון ימי שמש עדינים ונעימים ודואגים שתישאר עם שיזוף קל גם בימי החורף. כשיורד גשם הרגשות מעורבים. מצד אחד הגג מעביר את רעשי הגשם טוב מידי ומוסיף על האווירה הגם ככה רועשת בתא הנוסעים, מצד שני בשביל 25 ימי הגשם שיש פה בשנה זה נחמד מידי פעם להיכנס לאווירה ולהצמיד את היד לגג וממש להרגיש את הגשם או הברד מדגדגים אותך.

בהרבה רכבי קבריולט שלא תוכננו מראש ככאלו, ההפיכה לקבריולט דורשת ויתור על מקומות איחסון ויכולת דינמית, גוררת עליה במשקל וכד'. המיאטה תוכננה מראש כרודסטר, ולכן הביצוע בפן הרודסטרי שלה לא פחות ממעולה.

הגג נפתח בשניות (ככל הנראה הגג הנפתח המהיר ביותר בעולם הרכב – לפחות איזשהו תואר על מהירות  המיאטה קוטפת). במצב פתוח הגג לא משאיר זכר במראה האחורית, זאת בניגוד להרבה קבריולוטים בהם הגג במצבו הפתוח בולט החוצה בצורה קצת מכוערת, מפריע לזרימת האוויר וגם חוסם חלק משדה הראיה.

השלדה מחוזקת מראש כדי להתאים למחסור בגג קשיח ומאחורי הראש של כל מושב יש קשת שאמורה לתרום לבטיחות בשעת התהפכות. אני לא הייתי בונה עליהן יותר מידי ומשתדל להימנע בכל צורה מסיכונים מיותרים שיכולים להביא להתהפכות.

אם מקפידים פעם בחצי שנה על טיפול (ביתי ופשוט) לאטימת גג הבד למים הוא ישמר כמו חדש לשנים רבות.

טיפול לגג - שוטפים, מגנים בנילונים ומשפריצים חומר אוטם

 

אחרי הטיפול הגג דוחה מים בצורה מושלמת

 

בלמים

הבלמים במיאטה עושים בדיוק מה שמצפים מהם, בולמים בצורה מצויינת ומהירה. הם בעלי תחושה צפויה ולינארית ואינם דועכים במהירות.

 

צמיגים

השילוב בין מידת הצמיג הפחות שגרתית (205 מ"מ רוחב) והחוק הישראלי הנוקשה (אסור לזוז מילימטר מהמידה ברשיון ואי אפשר לשנות מידה ברשיון) לא משאירים הרבה מבחר בשוק הקטן שלנו. הרבה בוחרים במידה גדולה יותר ולא חוקית שאינה עוברת טסט ושוברים את הראש פעם בשנה. לא היה לי כוח להיכנס לויכוחים מיותרים עם משרד התחבורה אז נשארתי במידה המקורית.

אחרי שני סטים מלאים של הטויו T1R (שניחנו בדופן רכה ואורך חיים של פרפר) החלטתי שאני לא מספיק עשיר בשביל לקנות בזול ובסט השלישי בחרתי בדגם החדש דאז של פירלי,PZero Nero GT  שמגיע כסטנדרט גם על הפגאני הווירה (או איך שלא מאייתים את זה בעברית). הם יקרים כמעט פי שניים מהטויו, אבל צמיגים הם הדבר האחרון שצריך לחסוך בו, בטח ברכב שהנוהג בו מבקש לרמות את חוקי הפיסיקה על בסיס יומי.

הפירלי מציעים אחיזה שלא נגמרת ולפעמים מרגישים אפילו גדולים במידה או שניים על הרכב שמסרב מאז ההחלפה להוציא את הזנב בכל יציאה מסיבוב. יותר אחיזה זה טוב או רע? הרגשות מעורבים... מצד אחד ה"זריקות" תמיד גרמו לאושר וציחקוקים, מצד שני פתאום עם כל האחיזה אפשר לעשות הרבה יותר דברים בצורה בטוחה ו"נקיה".

את הפירלי החלפתי ביוקוהמה אדוון AD08 R, הצמיג הכי טוב שהיה לי בחיים. ידע תמיד מתי לאחוז ומתי לשחרר. כמעט מושלם. החסרונות העיקריים שלו היו פרק הזמן הארוך שלוקח לו להתחמם, הרעש וחוסר שיכוך מהמורות. אותו החלפתי לאחרונה בסט של מישלין פילוט סופר ספורט שמספק אחיזה מדהימה בכל מצב וקצת מתחיל לשעמם כשרוצים להשתעשע עם הזנב.

כנראה שבכל סט בעתיד אקנה צמיגים אחרים לשם הגיוון, אבל אחד מהסטים האלו בוודאות יהיה היוקוהמה.

נעליים חדשות - פירלי פי-זירו נרו ג'י טי

 

אחזקה ותחזוקה

כשקונים רכב מתוך רגש ולא מתוך פרקטיקה בלבד רוצים את הטוב ביותר בשבילו בכל טיפול. את הטיפולים התחלתי כמו כל אבא גאה במוסכים מורשים של מאזדה. בכל ביקור היה מחדל אחר, הפקידות לא הכירו בכלל את הדגם והתעקשו ש"יש רק מאזדה 5" ואין להן מושג מה זה MX-5, הצוות הטכני לא ידע מה צריך לעשות בטיפול והיה צריך לחכות לפקס מהמוסך המרכזי בניר צבי עם הוראות ועוד שלל הפתעות. אחרי 3 טיפולים במוסכים מורשים הבנתי שצריך אלטרנטיבה.

את הטיפול הרביעי כבר עשיתי ב-TIG, סדנה המתמחה ברכבים ספורטיביים שבה מכירים מיאטות על בוריין. הטיפול לא יקר במיוחד אבל בלי ספק איכותי ומהנה בהרבה מזה שתקבל במוסך מורשה. ויש גם סימולטור נהיגה מלא לממתינים ועוד כל מיני אביזרי תפאורה להעביר איתם את הזמן. אחרי שלוש שנים ב-TIG עברתי לירון מ-G Force. הוא גם מכונאי עם ידי זהב, גם בעל מיאטה וגם ממוקם כ-5 דקות נסיעה מהבית שלי, וגם שם החוויה מצוינת.

התקלות ב-4.5 השנים האחרונה הסתכמו בנורת בלם היד שנדלקה בהאצה (חריטה מחדש לבלמים ב-400 ש"ח תיקנה את הבעיה), חור במושב הנהג (300 ש"ח אצל רפד) ורדיאטור שהתפוצץ כנראה בגלל חוסר תשומת לב מצידי (הייתה נזילה מוזרה אחרי סשן דריפטים שלא יחסתי לה חשיבות, הוחלפו רדיאטור ומיכל עיבוי בעלות של כ-3,000 ש"ח). מעבר לזה הרכב פשוט לא רוצה להתקלקל (להזכירכם, כמעט 100,000 ק"מ של נהיגה ספורטיבית).

תקלות ובלאי נפוצים במיאטה כוללים חור בריפוד בצידו של מושב הנהג (חיכוך של שנים בכפתור של הג'ינס בעת היציאה), משאבות קלאץ' שמתות, ציפוי הגה שמתקלף ודבק בגג שיוצר כתמים אם לא טופל כמו שצריך (טיפול ביתי). לא הרבה מעבר לזה. עניין הרדיאטור אצלי היה סוג של ביש מזל.

בנהיגה מנהלתית משולבת (עירוני ובין עירוני) המיאטה צורכת בסביבות 11 ק"מ לליטר ובנסיעות יותר ספורטיביות אפשר להגיע עד 8 ק"מ לליטר. לא רע בכלל בהתחשב בתמורה.

המיאטה נלקחת באמבולנס לאחר פיצוץ ברדיאטור

 

ביטוח

אם לבטח משפחתית רגילה בישראל זה לא כיף גדול, לבטח רכב ספורט קבריולט זה כבר ממש אתגר וגם כאב לא קטן בכיס. רוב החברות מעדיפות שלא להתעסק עם רכבים כאלו ונותר לנו רק לממן את שוקה.

נהגים מתחת לגיל 24 מתבקשים לעיתים לשלם סכום חמש ספרתי כדי לבטח רכב בשווי נמוך מ-150,000 ש"ח. מחיר מופרך לחלוטין. לאדם מעל גיל 30 עם עבר נקי מתביעות ניתן להגיע לעלות של כ-6,000-7,000 ש"ח כולל ביטוח חובה. עדיין כואב, אבל קצת פחות.

 

מועדון

אחד הדברים הטובים בבעלות של מיאטה הוא מועדון הרודסטרים שמאגד תחתיו חבורה מגובשת של אנשים איכותיים ונחמדים שמוכנים לעזור בכל שאלה. המפגשים השבועיים, הטיולים המאורגנים, ההרצאות וימי המסלול הם תמיד מקום טוב להיות בו. ורק המועדון לבד הוא חצי מהסיבה לבחור ברודסטר ולא ברכב ספורט אחר.

בשנה האחרונה נפתחה לה גם קבוצה ווטסאפ של בעלי מיאטות (כ-150 חברים מכל חלקי הארץ). המיאטה כנראה מושכת סוג מסוים של אנשים והחברה באמת נעימה וכל מפגש מרגיש כמו עם חברי ילדות.

 

ביומיום

בניגוד לדעה הרווחת לגבי רכבי ספורט ("מה יש לך לעשות עם רכב כזה בארץ?"), דווקא ביומיום המיאטה מחזירה לדעתי את רוב ההשקעה.

פתאום כל נסיעה לסופר הופכת לחגיגית, מורידים את הכיסוי, פותחים את הגג, נהמה של התנעה מהמנוע וכל החושים כבר מוכנים. היופי הגדול לדעתי הוא שהרכב מהנה מאוד גם בסביבה עירונית טיפוסית וגם בלי לעבור על החוק יותר מידי או לסכן משתמשים אחרים בכביש. כל פניה, כל העברת הילוך, כל פיסת שמש בחורף ממלאים אותך באושר.

כחודש אחרי רכישת המיאטה כבר מיפיתי בראש את כל הכיכרות, המחלפים והעיקולים המעניינים ברדיוס של 20 ק"מ ממקום מגורי ודאגתי לשלב כמה שיותר מהם בכל נסיעה, גם אם זה לא בדיוק בכיוון.

פתאום אני מוצא את עצמי מחפש תירוצים לנסוע לכל מיני סידורים הזויים או פשוט "מפספס" פניות בדרך הביתה רק כדי להמשיך ולנהוג עוד קצת.

כל עוד אין פריצת דיסק, ילדים או נשים בהריון בתמונה, המיאטה מהווה רכב יומיומי נחמד מאוד. גם בפקקים, גם בקניות (חוץ מאיקאה) וגם בנסיעה עם מיטלטלין מהמרכז לאילת לסופ"ש זוגי אין שום תחושה של חוסר או ויתור.

החסרונות העיקריים ביומיום הם: פוביה מחניה במקומות מפוקפקים, בידוד רעשים גרוע (לפעמים נדמה לי שהרכב שקט יותר עם הגג פתוח) ופקקים ארוכים במיוחד שמתישים את רגל שמאל.

 

בכביש נהיגה

גם בכבישי הנהיגה הטובים שפזורים בארצינו המיאטה זורחת. עם מתלים רכים שסופגים בצורה נפלאה את השיבושים באספלט המזרח תיכוני וההנאה שמושגת גם במהירויות חוקיות. לא צריך יותר מכביש עם הרבה שינויי כיוון וגובה ומעט תנועה כדי לעשות סשן של נהיגה ספורטיבית שיסחט את בלוטות האנדרנלין.

החבילה שכוללת הגה צפוי ומתקשר, שלדה מאוזנת, בלמים יעילים ומנוע לא חזק מידי מאפשרים לנסוע קרוב למגבלות מבלי להסתכן יותר מידי והופכת כל כביש ריק ומפותל לתרפיה.

 

במסלול ובמנחת

המיאטה היא רכב הספורט הכי נפוץ על מסלולי מירוץ בעולם. בארץ, לצערנו הרב, אין ממש מסלול מירוצים למכוניות. המסלול בכוכב יאיר (ז"ל) התאים יותר לקארטינג ואופנועים אך עדיין סיפק מקום בו אפשר לנתק את הבקרות (במיאטה הן מתנתקות במלואן, כולל ABS אם רוצים) ולסחוט את כל מה שיש לרכב לתת.

גם עם בקרות מנותקות לחלוטין הרכב לא מפחיד ולא נושך, הכל מאוד הדרגתי, צפוי ומרגיש בטוח.

המיאטה היא רכב מצוין לדריפטר המתחיל וקל מאוד ללמוד בו את המלאכה. אמנם אין כוח אינסופי להחלקות שלא נגמרות או זוויות היגוי מטורפות כמו בב.מ.וו, אבל עדיין יש המון מקום ללמוד ולהנות מאומנות הדריפט.

יום מסלול בכוכב יאיר (צילום: מירב דנינו)

 

סיכום

אם אתם מחפשים רכב ספורטיבי, במחיר כמעט סביר, שמתאים גם לנהג מתחיל וגם לנהג מתקדם ואתם מוכנים להתפשר על קצת פרקטיות וקצת רעשים בתא הנוסעים, שימו את המיאטה בראש רשימת האפשרויות.