מבחן השוואתי - מכוניות עירוניות

ארבע מכוניות מיני - שלוש בוגרות ואחת שובבה ומגניבה - נכנסות למבחן השוואתי. מי הכי מרווחת? מי הכי מתנהגת ומה חשבו עליהן הגולשים שלנו? מבחן השוואתי בשיתוף וואלה! רכב.

השתתפו במבחן: יואל שוורץ (וואלה! רכב), קינן כהן (וואלה! רכב), אליה קוה, משה בדש. 

העשור השני של שנות ה-2000 ייחקק - אצלי לפחות - כעשור בו מכוניות המיני "שברו" את שוק הרכב הישראלי. הן הגיעו לפה ב-2009 בהובלתה של סוזוקי אלטו, הוכיחו שמשפחתית בת 3 לא תמיד עדיפה, ולפעמים מכונית קטנה, זריזה וחסכונית תהיה הבחירה החכמה יותר. ההצלחה הייתה מטאורית - מחירים נמוכים, חסכון בדלק ושקט נפשי של מכונית חדשה משכו את שאר שוק הרכב, שהיה חייב להתיישר עם נושאות השורה, כלפי מטה.

היום אנחנו כבר בשלב מתקדם הרבה יותר - הקטנות האלה כבר מרגישות גדולות, תאי הנוסעים שלהן מעוצבים ואיכותיים מספיק, תאי המטען יבלעו קניות שבועיות של זוג והשורה "נאבקת כדי לעמוד בקצב התנועה" לא נשמעה כבר כמה וכמה שנים.

יונדאי i10 שעברה מתיחת פנים, קיה פיקנטו ושברולט ספארק החדשה והחדשה קצת פחות ורנו טווינגו שהביאה משב רוח רענן ומדליק להחריד לקטגוריה עם מנוע והנעה אחוריים. אז הרמנו טלפון לוואלה! רכב ונפגשנו למבחן השוואתי, ולראשונה בישראל, בדקנו גם מה חשבו עליהן הגולשים שלנו?

תאי הנוסעים - משה בדש

ציפיות, הכל קשור לציפיות.

כשהגעתי לבחון את רכבי המבחן, באתי עם ציפיות מסוימות, שבינינו, לא היו גבוהות. בכל זאת, רכבי מיני, הקטגוריה הזולה ביותר בשוק, רכבים שאמורים להיות בסיסיים מאוד.

אז מכירים את המשפט "כגודל הציפייה גודל האכזבה"? אז זה בדיוק המקרה פה, רק הפוך. ציפיתי למעט, וקיבלתי הפתעה. נתחיל מהסוף.

רנו טווינגו

פנים הרכב ממש לא היה לטעמי. פשוט, דל, כאילו העיצוב המיוחד מנסה להסתיר משהו. ובאמת כך המצב. לא התחברתי לעיצוב הפנים של הטווינגו, הנדסת האנוש לוקה בחסר, וגולת הכותרת היא מחזיק הטלפון שאמור להחליף את מערכת המולטימדיה.

החומרים קשיחים ולא נעימים, איכות ההרכבה לוקה בחסר, תפעול הרדיו לא נוח (כשלא משתמשים באפליקציה הייעודית של רנו), והרכב מגיע עם תאי אחסון נשלפים. תא הכפפות זה בעצם תיק, בבסיס הקונסולה יש קופסת פלסטיק נשלפת עם שני מחזיקי כוסות מתחתיה. אוקיי, אני צריך את מחזיקי הכוסות, אבל מה אני עושה עכשיו עם הקופסה הזאת?

נראה כאילו רנו ניסו להיות מיוחדים, אבל ממש הגזימו ופשוט הרסו.

הרכב צפוף, תא המטען משלם את המחיר על מיקום המנוע מאחור והוא ממש קטן, ולשבת מאחורה זאת חוויה לא נעימה כל כך.

יונדאי i10

גילה של היונדאי ניכר. עיצוב הפנים לא נראה רע, הוא פשוט כבר לא מספיק יפה לאור התחרות.

עיצוב הפנים די תכליתי, רוב הדברים ממש נופלים ליד, ובאמת שאין באמת דברים ממש רעים להגיד, לפחות עד שמשווים לאחותה. המילה "עיצוב" אולי לא נכונה פה, כי אין פה כל כך עיצוב. יש את מה שצריך להיות, השתדלו שהכל יהיה במקומו, וזהו. שוב, זה לא רע, עד שמשווים.

איכות החומרים טובה יותר מהטווינגו אך נופלת מאחותה וגם מהשברולט. היא לא רעה, פשוט לא מספיק טובה. איכות ההרכבה והחומרים לא רעה בכלל, לא נשמעו קרקושים במהלך יום המבחן.

התפעול אינטואטיבי, מערכת המולטימדיה של כלמוביל מתגלה כמערכת טובה ונוחה, למרות שהמסך מבריק ורואים השתקפויות גם בלי שמש ישירה. חסרים לי הכפתורים על ההגה, למשל מענה לשיחה שקיים באחותה מבית קיה. זו תוספת נוחה שחבל שלא קיימת.

היונדאי התגלתה כרכב מאוד מרווח יחסית למתחרותיה, במיוחד כשזוכרים שהיא הכי וותיקה כאן. תא המטען שלה הרשים אותי ביחס לגודל הרכב, אין בעיה גם לשבת במושב האחורי והמרווח מפתיע בשביל רכב בקטגוריה הזו. היונדאי הייתה המרווחת ביותר מבין משתתפות המבחן.

שברולט ספארק

הספארק ממש ממש הפתיעה. פנים הרכב מעוצב יפה, ואפילו המילה "יוקרתי" נאמרה באחד הוויכוחים. ניכר כי מחלקת העיצוב הייתה שותפה בפיתוח הרכב ולא פסחו עליה כי זה רכב שצריך להיות זול. כשמתיישבים ברכב מאוד מהר קולטים איפה נמצאים הכפתורים, לוח המחוונים קריא וברור, ורק מערכת המולטימדיה מפריעה לחגיגה עם תפריט שאינו אינטואטיבי דיו.

איכות החומרים רמה מעל הרכבים שהתייחסנו אליהם עד כה, וכך גם איכות ההרכבה. תפעול מערכת המולטימדיה לא מושלם אבל לא רע בכלל, ויש אפילו שיקוף (CarPlay ו-Android Auto), אבל קחו בחשבון שיש מכשירים שאינם תומכים.

המרווח ברכב היה מספק אם כי לא מפתיע, ולמרות שעל הנייר נפח תא המטען הוא הגדול ביותר, ובפער, הוא לא מבריק. אבל בהתחשב בקטגוריה של הרכב, גם הוא מספיק.

קיה פיקנטו

למרות שהיא לא הייתה הטובה ביותר בכל הסעיפים, בשורה התחתונה תא הנוסעים של הפיקנטו הוא הכי "שלם".

פנים הרכב יפה ותכליתי. הכל מסודר כל כך טוב, שמספיק מבט אחד על פנים הרכב כדי לקלוט את הכל. מיד מבינים איפה נמצא כל דבר, לאן צריך לשלוח יד על מנת להפעיל את מה שרוצים, ותידרש הסתגלות של דקות בודדות על מנת להבין את הרכב, ברמת ה"לשאול את נציג המסירות לגבי שלושה כפתורים".

כל חלק ברכב, החל מלוח המחוונים, דרך פתחי המיזוג ועד לכפתורים בקונסולה נראים טוב. אם בספארק זה היה טוב, אז פה זה עוד יותר טוב.

המערכת אינטואטיבית ועובדת מעולה. איכות ההרכבה גבוהה והחומרים דומים עד זהים למה שקורה בספארק, שגם שם היו טובים כאמור. הרכב מרווח דיו למרות שאינו מצטיין, תא המטען דומה לספארק עם עומק טוב שמאפשר העמסה טובה.

לפחות בכל מה שקשור לתא הנוסעים, הפיקנטו הרגישה כרכב המגובש ביותר לאורך המבחן.

חשוב לציין שאמנם הפיקנטו מנצחת בסעיף זה, אבל הספארק נושפת בעורפה בפער מזערי, ברמה כזאת שלאורך המבחן היו פעמים שחשבתי שהספארק מנצחת.

מקום ראשון: קיה פיקנטו
מקום שני: שברולט ספארק
מקום שלישי: יונדאי i10
מקום רביעי: רנו טווינגו

 

מנועים ותיבות הילוכים - אליה קוה

בתחום יחידות הכוח אנו פוגשים בקיה פיקנטו וביונאדי i10 את אותם מנועים ותיבות המוכרים והמוכחים, 1.25 ליטר שמפיק הספק של 85 כ"ס ב-6000 סל"ד עם תיבה אוטומטית פלנטרית עם ארבעה הילוכים. שתי האחרות קצת יותר מתוחכמות עם 1.4 ליטר עם 98 כ"ס ותיבה רציפה בשברולט ספארק ו-0.9 ליטר טורבו עם 90 כ"ס ותיבה רובוטית דו מצמדית (edc בצרפתית) עם שישה הילוכים ברנו טווינגו.

אז איך זה עובד תכלס?

ובכן, במבחן התאוצות ה-יחסית-סטרילי שלנו התוצאות היו כדלהלן: הקיה והיונדאי היו שקולות למדי, עם יתרון קל לקיה ביציאה מהמקום ויתרון קל עוד יותר ליונדאי בתאוצות הביניים. לשברולט לוקח זמן, עד 60 קמ״ש היא קצת מאחור ואז היא עוקפת את האחרות וגם בורחת קצת עד 100 קמ״ש. הטווינגו הייתה האיטית ביותר ביציאה מהמקום בגלל תיבת ההילוכים האיטית בתגובתה. בתאוצות ביניים מ-50 קמ"ש היא הדביקה את הצמד קיה ויונדאי רק ממש לקראת 80 קמ״ש.

כשעוברים לכביש האמיתי מתגלים מספר דברים:

בשיוט בין עירוני, הספארק טובה משמעותית מהאחרות. בזכות התיבה הרציפה מחט הסל"ד "יושבת" נמוך והכוח זמין בצורה כמעט מיידית. גם בקרת השיוט היא יתרון, אבל זה לפרק האבזור. מה שכן, בעלי רגל כבדה יגלו שהמנוע ממש רועש בסל"ד גבוה. ממש.

למרות שעל פניו יחידות ההנעה של היונדאי והקיה זהות, הן מרגישות ממש (אבל ממש) שונה. הקיה מרגישה יותר חיה ונמרצת. גם מבחינת צליל המנוע שנשמע פחות כמו מכונת תפירה ויותר כמו מנוע, וגם מבחינת תגובת הדוושה המיידית יותר. לפי המפרט, יחס ההעברה הסופי בגיר יותר קצר בקיה; זה, יחד עם כנראה תכנות שונה של הגיר, גורמים ליונדאי להרגיש עצלה ו'מסטיקית' לעומת הקיה.

בשתיהן שיוט ב-100 קמ"ש מתבצע על כ-3000 סל"ד, שזה סביר בשביל קטנטנות עם גיר אוטומטי סטנדרטי ועם ארבעה הילוכים בלבד.

הטווינגו היא האכזבה הדינמית של המבחן הזה. מנוע מעולה עם רצועת כח רחבה, אבל התיבה החולמנית הזו פשוט הורסת את חוויית הנהיגה ואת היכולת להאיץ כמו שצריך. כשההילוך כבר משתלב, המנוע מושך בהחלט יפה, חזק מהזוג היונדאי-קיה ובערך זהה לספארק.

אולי זה רק אני, אבל ממש הטריד אותי החוסר במד סל"ד. כאילו, נשמות, אפילו באלטו זה היה.

מעבר לזה, השילוב בין שלושה צילינדרים ואופי הפעולה של התיבה יוצרים לא מעט רעידות, במיוחד בתחילת תנועה או בזחילה. יחד עם זאת, לי אישית זה לא הפריע. גם כאן הרעש לא מרגיש מאוד "מנועי" ומזכיר ספק חיפושית ספק מכונת תפירה, אבל בגלל שהוא נמצא מאחור זה פחות מציק בנסיעה יומיומית רגועה. יש לי הרגשה שגרסת הליטר הידנית תהיה הרבה יותר מתאימה לאופי של הטווינגו.

מקום ראשון: שברולט ספארק
מקום שני: קיה פיקנטו
מקום שלישי: יונדאי i10
מקום רביעי: רנו טווינגו

 

נוחות והתנהגות - קינן כהן, וואלה! רכב

עניין הנוחות במכוניות האלו הוא בעייתי, מכיוון שאלו מכוניות זולות, אין לשום יצרן את התמריץ להשקיע שעות כיול ארוכות למתלים ולבולמים וכן מגבלת המחיר על הרכיבים עצמם מרחפת באוויר. אולם, דווקא מכוניות אלו העירוניות בעיקרן מתמודדות עם מפגעי סלילה לא פשוטים.

ארבעת המכונית מתמרנות יפה מאוד בעיר, המימדים הקטנים מקלים על השחלה לחניות, חניונים וחצרות. אולם בסעיף זה טווינגו עשתה לכולן בית ספר, עם הגה קליל לתמרון וקוטר סיבוב "על המקום" בשל זווית הפנייה גדולה מאוד של הגלגלים הקדמיים (המנוע מאחור זוכרים?).

קיה פיקנטו הציעה ספיגה גבולית עם שחרור של חבטה פה ושם בתחילת מהלך ובמעבר על רצף שיבושים קטנים. הנוקשות הזו דווקא עמדה לזכותה מחוץ לעיר שם היא הציגה יציבות טובה מאוד. אם כי בליווי רעש מנוע.

גם טווינגו הייתה קופצנית ומרצדת, רק עם עלייה במהירות ל-50 קמ"ש וצפונה הקופצנות נרגעה. בכביש המהיר היא הייתה הרועשת מכולם, לגג הבד יכולת מוגבלת מאוד לשכך רעשים. ההיגוי המהיר שלה היה פחות נעים בכביש המהיר, עם רגישות גבוהה לשינויי כיוון.

שברולט ספארק הייתה נוחה מאוד על שיבושים במהירות נמוכה ובינונית, אבל התקשתה לשמור על רמת הגינונים האלו ביציאה לכביש מהיר, אותם מתלים רכים הביאו אותה לתנועות גוף מעט מוגזמות במפגש עם גלי אספלט בנסיעה מהירה.

יונדאי i10 הציעה את השילוב של שיכוך טוב בכל טווח המהירויות, הן בזכות כיול מתלים טוב והן בזכות צמיגים בחתך 65 וקוטר חישוק של 14 אינץ', צנוע משל האחרות – אבל עם תמורה מלאה בנוחות.

כאשר דירגנו את נושא ההתנהגות חזרנו והדגשנו, כי במכוניות האלו למרכיב ההנאה יש משקל נמוך בציון. הן לא מתוכננות ולא אמורות לרגש או לגרום למישהו לחייך.

מכיוון שהרף היה נמוך, אכן לא התאכזבנו, אבל גם כיף גדול לא היה כאן. את קטע הכביש המפותל אפשר להמשיל לרכיבה על סוס פוני, הוא ממלא את הפונקציה הביולוגית של להיקרא "סוס" – אבל אתה לא נהנה והוא רק רוצה לגמור עם זה.

לזכות שברולט ספארק עומד מנוע רב עזוז וכוח ביחס לאחרות אבל הגה מאוד מלאכותי, זוויות גלגול לא נעימות ובלמים בעלי תחושה דביקה. חסרה הייתה לנו עוצמת בלימה או נחישות במענה ללחיצה.  

בטווינגו, על אף שילוב של מנוע אחורי והנעה אחורית מעוררי תאבון, העסק לא מערב או מעורר לנהיגה. ההגה הקל, נטול התחושה, מרכז הכובד שלה וחלוקת המשקל המוזרה שלה מונעים ממנה להיות מהנה לנהיגה באמת.

יונדאי i10 מפיקה את המיטב בכביש המפותל בזכות כיול המתלים הבסיסי המוצלח שלה, אבל דווקא כאן אלו הצמיגים שמאותתים על הצורך למתן את הקצב והיא מגיעה מוקדם מהאחרות לקרבת מגבלות האחיזה.

קיה פיקנטו, בזכות שלדה הדוקה וקשיחה, מתלים נוקשים התומכים בגוף והגה שהוא, איך נאמר, נסבל יותר משל האחרות – מתגלה כמוצלחת ביותר בחלק הזה של המבחן.

בבדיקות צריכת הדלק, בתנאי המבחן המכבידים השלישיה הקוריאנית הציגה מספרים דומים מאוד, עם 12 ק"מ לליטר בממוצע ליונדאי i10, קיה פיקנטו ושברולט ספארק על 11.7 ק"מ לליטר ורנו טווינגו עם 9.7 ק"מ לליטר.

מקום ראשון: יונדאי i10
מקום שני: שברולט ספארק/קיה פיקנטו
מקום שלישי: רנו טווינגו

סיכום

בסופו של המבחן גילינו שתי פרשנויות שונות לגמרי ל"מה זו מכונית קטנה" - ה-i10, הפיקנטו וספארק, מנסות לתת לכם תחושה של "אוטו אמיתי". הן פונות להיגיון ומציגות עיצוב סולידי, מרווח מספק לזוג עם ילד או טרמפיסט מזדמן, תאי מטען שיספיקו לקניות השבועיות, מנועים חזקים מספיק, התנהגות שפויה ויותר מכל את אותה תחושה של מכונית גדולה, אבל בקטן.

הטווינגו מאידך, מרגישה כאילו היא מקריבה כמעט הכל על מזבח העיצוב וה"מדליקות" - שני סעיפים בהם היא משאירה את האחרות קילומטרים מאחור. היא צפופה בפער משמעותי מהאחרות, רועשת יותר, פחות נוחה, תא המטען קטן יותר והנדסת האנוש לוקה בחסר.

שברולט ספארק וקיה פיקנטו הן המנצחות הגדולות כאן. כאשר הספארק מצליחה לחטוף ממנה את הניצחון ממש בפרומיל אחוזים בזכות מנוע חזק יותר והתנהגות שובבה ומהנה יותר שלא מגיעים עם קנס בצריכת הדלק או הנוחות. מאחוריהן ה-i10 מציעה את הנוחות ובידוד הרעשים הטוב ביותר, אבל מרגישה מיושנת מהאחרות והרבה פחות מעניינת. והטווינגו? הטווניגו הכי מגניבה, והאמת היא שאנחנו לגמרי היינו מבינים את מי שיבחר בה ולו בגלל הסיבה הזו.

חביבת הקהל

הזמנו את גולשי הפורום והעוקבים בעמוד הפייסבוק שלנו לבוא ולהתרשם מהמכוניות. הם ישבו בהן, מיששו את הדשבורדים, בדקו את תאי המטען ואת רשימות האבזור, עשו נסיעת התרשמות קצרה על כל אחת מהמכוניות ובסופו של דבר נתנו לכל אחת ניקוד מ-1 עד 10 בלמעלה מ-20 פרמטרים שונים.

אחרי שקלול כל הציונים מכל המשתתפים התוצאות לא הפתיעו והיו קרובות למדי להתרשמות שלנו. הציון הממוצע הגבוה ביותר (9.6) הלך לטווינגו, על סעיף העיצוב כמובן, וכמוהו הלכו לטווינגו גם שני הציונים הנמוכים ביותר על המרווח במושב האחורי (4.3) ועל תא המטען (4.1).

בניגוד מוחלט למה שאנחנו חשבנו, בסעיף המנוע דווקא הספארק היא שסיימה במקום האחרון (6.5) לצד הטווינגו ואילו ה-i10 קיבלה את הציון הגבוה ביותר (7).

אבל הנקודה המעניינת ביותר שעלתה ממבחן הגולשים היא אחרת לגמרי - מלבד כמה ציונים נמוכים במספר מקרי קיצון, רוב רובם המוחלט של הציונים היו גבוהים מ-5. המסקנה היא אחת משתיים: או שהגולשים שלנו אדיבים במיוחד, מה שכנראה לא ממש נכון; או - מה שיותר הגיוני - שבעוד שאנשים מצפים מהמכוניות האלה שתהיינה כלי תחבורה בסיסיים ביותר שיביא אתכם מ-A ל-B ותו לא, מפתיעות בהיותן הרבה יותר מזה - מכוניות לא רעות בכלל.

חושבים שמישהי אחרת הייתה צריכה לנצח? הטרפו לדיון בפורום - קראו את חוות הדעת המלאות של המשתתפים וספרו לנו מה אתם חושבים