הנזיר שמכר את הפרארי, וקנה טרקטור - שנתיים עם סוזוקי ג'ימני (חלק 1)

אחרי שורה של מכוניות ספורטיביות, גדעון מסכם שנתיים של ירידה הדרגתית לשטח

טוב, אז לא באמת נזיר, לא באמת פרארי, ולא באמת טרקטור אבל כמעט. היום לפני שנתיים בדיוק אספתי ממכשירי תנועה את הג'ימני שלי, לפני מספר ימים העברתי אותו טסט בפעם הראשונה, אז נראה לי שזו אחלה הזדמנות לסקירה. רבות נכתב על הרכב הזה האמת, על ידי גדולים וטובים ממני, אבל בואו קחו קצת הגיגים ממישהו שהחליף תחביב, מהצד הספורטיבי של עולם הרכב, לצד השטח שלו. מדהים כמה שני העולמות שונים אחד מהשני ועם זאת דומים עד כדי זהים.

בא לשכונה בחור חדש - לא ראה שטח!

הכל התחיל בערך לפני שנתיים וחצי, חגגתי 4 שנים עם הפונטו אבארט שלי והרגשתי שהגיע הזמן להחליף אותו במשהו אחר. הרצון לא נבע משום דבר כנגד הרכב, הוא פשוט פנטסטי. קראו לי משוחד, אבל יש בו משהו שאין באף רכב אחר בקטגוריה שלו. יש בו את מה שהילד הפנימי בכל אחד ואחת מאיתנו מחפש: רעש, צלצולים, דרמה, כוח, ביצועים, פסים אדומים בצדדים ומועדון חברים מדהים. אבל עבר מספיק זמן כדי שארצה לגוון, אז התחלתי לחפש, באותה מתכונת כמו לפני שקניתי אותו, אני בודק הכל, במסגרת התקציב והסגנון כמובן. רכב ספורטיבי אחר. לונג סטורי שורט, הגעתי אל הקופר אס. למה? כי כל השאר תכלס הם אותו אוטו (סופרמיני חמה, 3 דל'), רק פחות מעניינים עבורי. אז מה יש במיני שאין באחרים? אותו דבר שיש בפיאט 500 וב-500 אבארט כמובן, ערך מוסף מיוחד. החל ממראה שונה ולא שבלוני, דרך תא נוסעים לא שגרתי, וגישה מעניינת לביצועים וספורטיביות, וגם היי, זה מיני, כולם אוהבים מיני, לא?

מדגמנים לבוק באמצע הלילה | צילום: Ralph Hason Photography

 

אז נהגתי באוטו, לא מעט האמת, אהבתי מאוד והעמדתי את האבארט למכירה. אחרי שישנתי על זה קצת, קצת הרבה, המסקנה שלי הייתה כזאת: כן, יש פה ייחודיות, כן יש פה מלא גאדג'טים שאני אוהב, ובהחלט אשמח לראות את האוטו בחניה כל בוקר, אבל אחרי שכל העשן מתפזר, שוב, זה דיי אותו דבר כמו האבארט שלי. מה שעוד הבנתי זה שבאותה עלות של המיני פלוס מינוס, בזמנו, אני אוכל לקנות מיאטה לכשתגיע, ולקבל חוויה שונה לחלוטין מזו שהיתה לי עד אותו יום. הרכב ירד מהפרק והמשכתי להנות עם האבארט, עד איזה יום אחד איי שם בסוף פברואר 2015, בו טיילתי עם חברים באזור ירושלים, ובאחד השבילים חלפה על פנינו שיירת ג'יפים, כולל ג'ימני אחד, סטנדרטי למהדרין, שחור, מהדור השלישי שחזר להימכר בתחילת אותו חודש שוב בארץ.

 

מטיילים בהרי ירושלים

 

זה באמת היה רגע מצויר שכזה, לא צוחק, שהנורה נדלקה לי מעל הראש. יש לך קצת רקע בג'יפאות הרי, לאביך היו ג'יפים בעבר, כשהיית בתחילת דרכך המוטורית, טיילת בשטח בארץ ובאירופה מספר פעמים, למה לא לחזור לזה בעצם? ראית את הפרסומים על חזרתו של הג'ימני כבר שבועות לפני, תמיד אהבת את העיצוב החיצוני שלו, המחיר של החדשים נמוך מאוד יחסית, לך תבדוק לפחות מה מו מי. אז בדקתי, והתייעצתי, והוזמנתי לטיול ממצה עם חברי פורום מכובדים, שאחד מהם הוא בעלים של ג'ימני, והאמת, נהנתי מאוד. במקרה באותו טיול נבדק גם הדאסטר דיזל שהיה בתחילת דרכו בארץ גם כן, ואז הבנתי שלמרות שאהבתי את הדאסטר מאוד, אני רוצה ג'יפ עם הילוך כוח. נפל הפור, קונים ג'ימני. הכיוון היה להבין איך אני מסתדר עם זה אחרי שנה. אם אני נהנה, הרווחתי, אם לא, אמכור, ועד אז תגיע המיאטה ואוכל לשקול רכישה שלה.

 

שדות ירוקים, קרוב לבית

 

אבל איזה ג'ימני? סטנדרטי זה בטוח, אשפר בעצמי לכשארצה אם בכלל. אבל האם חדש, או יד שניה? הסיבות לרכישת חדש ברורות, אבל מעבר לעניין ה"רכב חדש", יש פה עוד גורם חשוב, בעצם שניים. ESP ו Traction Control. הסיבה שהופסק שיווקו של הג'ימני איי שם ב-2010 בישראל הייתה התקנה שמחייבת כל רכב שנמכר בארץ להיות מצויד ב-ESP. כשהוא חזר אלינו קיבלנו יחד עם ה-ESP גם חיישני לחץ אוויר, ומערכת Traction control, שבג'יפים אחרים, עוזרת מאוד בשטח. המחיר שלו כחדש דאז, וגם היום האמת, מצחיק לעומת ג'יפים אחרים, ועם זה שישאר לי לא מעט עודף ממכירת האבארט, הוחלט לקנות חדש, ידני, כסוף. אני אתמודד עם שריטות או פגיעות שיהיו בהמשך. למה ידני ולא אוטומט? אישית אני משתעמם מאוטומט, ונכון שזה קל יותר בשטח, אבל יהיה בסדר, אתמודד עם האתגר. מה גם שלידני עדיין יש כמה יתרונות בודדים על פני האוטומט.

 

נחל נקרות במלוא הדרו

 

ניגשתי לסוכנות סוזוקי כדי לבצע נסיעת מבחן. המטרה הייתה ברורה, לראות איך הרכב מתפקד בכביש, כי בשטח כבר חוויתי והבנתי שהוא כוכב. האם נוח לבחור גבוה כמוני לנהוג בו? האם סיפורי סדום ועמורה שסופרו לי עליו נכונים? אז כן, ולא. לקנות ג'ימני חדש זו חוויה מעניינת מאוד, כי זה תכלס לקנות אוטו שתוכנן בשנות ה-90, חדש לחלוטין, היום. הכל חדש בפנים, אמנם יש מסך קטן ואפקט קרבון בלוח השעונים, אבל אלה אותם פלסטיקים חלולים של סוף שנות ה-90, אותם דפקטים כמו הגה קשה שלא מתכוונן בכלל, כיסא שלא מתכוונן לגובה ועם מסילה קצרה להפליא, שתי כריות אוויר, גיר עם מהלך ידית ארוך ומצבי רוח רבים אם קונים ידני, או מעט מידי הילוכים אם קונים אוטומט, תנוחת ישיבה גבוהה ומוזרה, רדיו דיסק שלא יודע מה זה MP3, מצערת וקלאץ' עם כבלים, משאבת הגה הידראולית ומנוע, אחח איזה מנוע! יש לו 85 כ"ס ו-11.2 קג"מ של מומנט ביום טוב (באבארט היו לי 186, ו-28.5 לשם השוואה), ואפילו שיש לו צליל חביב, הוא לא אוהב שדורשים ממנו למהר. בעיר הוא סבבה לגמרי, משתחל בכל מרווח, והישיבה הגבוהה אני מוכרח לציין, ממכרת. מחוצה לה? עדיף שלא תשאלו. אנחנו מדברים פה על 14 שניות למאה עם רוח גבית, ב-2017 אנשים רצים יותר מהר מזה, לא מעט רעשי כביש, ועקומת מומנט מוזרה לחלוטין, כך שלמרות שעוברים את ה-3000-3500 סל"ד, לא נראה שמקבלים שום דבר מעבר לעוד רעש. מכירים את זה שצריך לנסוע בהילוך שלישי בעליות לירושלים? אה, זה רק אני?

 

האמת? תא נוסעים לא רע לשהות בו. פשוט ולעניין

 

הוא גם קצת מתנדנד בהפניות הגה זריזות, ורוכן החוצה קצת יותר מידי בפניות שאפתניות. בעיה נוספת היא שבנוסף לזה שלוקח לו זמן מה להגיע למהירות שיוט, הבלמים עצמם, לא אומר גרועים, אבל לא מהטובים שנתקלתי בהם, אז גם לעצור הוא לא יודע. מה שכן, המושבים עצמם, לא שטוחים מידי (מניח שהם קיבלו עדכון עם התקדמות השנתונים), רכים ודיי נוחים. על לחץ האוויר הנכון, נוחות הנסיעה סבירה לחלוטין למזוכיסט כמוני שאוהב רכבים קשיחים. בגדול, תחושת נהיגה של משאית, מיקרו משאית. מהשעה וקצת של הנהיגה בו בכבישי המרכז הבנתי שזה זה. יש פה ערך מוסף אדיר ואקס פקטור גאוני. זה אותו דבר שיש במיני, ב-500, בחיפושית, ואם נישאר על הטופיק גם ברנגלר. זה עוף מוזר, זן נדיר שכבר חלף מעולמנו. זה לא רטרו, זה אשכרה וינטג'. הוא העלה בי חיוכים וצחוקים אמיתיים, שעד היום מלווים אותי. בדיוק מה שחיפשתי, חוויה כיפית שלא הייתה לי עד היום. שלבו את זה עם ההרפתקה של השוני הקיצוני מול כל מה שאני רגיל אליו בערך, ויש לנו פה מנצח.

 

חור כלשהו, באמצע הנגב

 

החזרתי את רכב המבחן לסוכנות, ואמרתי לנציג shut up and take my money. אבל אבוי, לא נשארו רכבים ידניים בכלל במלאי. האחרון עמד באולם התצוגה ואותו לא רצו למכור, ולא עזר שהשיחות עם נציגי המכירות היו נהדרות ומצחיקות, אחרי הכל, לא כל יום מגיע אליהם חובב רכב ספורטיבי שרוצה לקנות טרקטור. אז נפתחה הזמנה למשלוח הבא, וחזרתי לביתי בבושת פנים. לאחר מספר ימים קיבלתי טלפון מהסוכן שטיפל בי, שיש לקוח שמתמהמה יותר מידי עם התשלומים לרכב, ואם אתייצב בסוכנות תוך שעה, אוכל לקנות אותו. הוא ידני, אבל הוא בצבע לבן, לא נורא. אז כך קרה, וכשבועיים לאחר מכן, מצאתי את עצמי מתייצב בבוקר באותה הסוכנות, עולה על הסעה יחד עם עוד מספר לקוחות, ונוסע אל מרכז המסירה לאסוף את הטרקטור החדש שלי. ההסבר על הרכב היה מצחיק ממש. לנציג פשוט לא היה הרבה מה להגיד, כי באוטו אין בעצם אבזור להסביר עליו.

 

מטפסים, מטפסים, מטפסים / צילום: בן האומן

 

התעקשתי על אפס התקנות מקומיות, לא קודן, לא דיבורית, לא מערכת מולטימדיה, כלום. הנציג הסביר על תפעול פקדי השטח, הסביר איך להפעיל את הרדיו, ואז אשכרה היו מספר שניות של שקט מביך, בהן נראה היה שהוא חיפש עוד מה לומר. הרגעתי אותו שהכל בסדר, אני מבין מה קניתי. כשעה אחרי הייתי כבר בביתי, אחרי החלפת צמיגים לכאלה קצת יותר חסונים, וסיבוב שאבי פשוט היה חייב לעשות בו. אז הנה, אני בעלים של הג'יפ הראשון שלי, יאללה לשטח.

ההמשך בקרוב. 

בינתיים אתם מוזמנים להיכנס לפורום ולהצטרף לשיחה על סוזוקי ג'ימני, לשאול את גדעון שאלות ולהביע את דעתכם.

אוטו קטן, וסוזוקי ג'ימני