מאזדה 3 - מבחן דרך - בין קטגוריות

יניב לקח את המאזדה 3 מתוחת הפנים למבחן וחזר עם הרבה מסקנות, שעיקרן "פששששש"

ברשותכם, אתחיל בתקרית שקרתה במהלך המבחן. אני מגיע בערב לפגישה עסקית, הלקוח אדם עשיר מאוד, לא ממש בקיא במכוניות אבל מתנייד בפורשה קאיין טורבו S ואשתו ב-X5M. כך שאולי בקיא במכוניות הוא לא, אבל איך נראה סלון פרמיום הוא יודע.

אני מגיע, הוא ממתין לי בחניית הבית, אני פותח דלת, האור נדלק בקבינה, יוצא מהרכב, ושומע שריקת התפעלות ולאחריה "יניב, העסקים טובים בענף, הא? אולי אני צריך להלחיץ אותך יותר במחירים".

אני מסתכל עליו במבט שלא מבין מה הוא רוצה מחיי ושואל בפליאה..."מה?"

והוא ממשיך. "מה זה האוטו הזה?" תוך מישוש העור ופליטת פששששש מתרשם.

אני ממש כבר לא מבין מה הוא רוצה וממלמל "אייל, מה נהיה? זאת פאקינג מאזדה 3!!!"

הבן אדם כמעט נפל, הזיז אותי הצידה, נכנס לרכב והתחיל למשש את העור (המשובח) לשחק בג'וי-סטיק (המשובח) להתלהב מהתצוגה העילית (המשובחת...כבר אמרתי?) וכל הזמן הזה למלמל "אני לא מאמין שככה נראית מאזדה".

מקובל לפתוח כתבות כאלה בקצת היסטוריה של המותג, אני אמנע מזה, יש בגוגל הכל, אבל רק אציין שאם עד לא מזמן, מאזדה הייתה מתמודדת קלאסית של B3 ושל קורולה ולאנסר, בדגם הפרמיום שנפל בחלקי לבחון הם משאירים את טויוטה וסובארו הרחק מאחר ומתמודדים היום בתחום ה"חצי פרמיום" אם לא למעלה מזה.

אבל בואו נתחיל מהתחלה, הרכב הנבחן הוא מאזדה 3, 4 דלתות, 2 ליטר, 165 כ"ס, גיר פלנטרי 6 הילוכים ורמת גימור "פרימיום" הבכירה.

לטעמי האישי, ה-5 דלתות נאה יותר וזה גם משתקף היטב בטבלאות המכירות (עפ"י סוכני המכירות באולם). אבל זה מה קיבלנו, זה מה נבחן.

נייח

לא הסתרתי אף פעם שלדעתי מאזדה מציעה כיום את ליין-אפ המכוניות האיכותי שלה אי פעם, גם ציינתי מספר פעמים שלדעתי ה-3 היא היפה והמעוצבת ביותר בקטגוריה שלה. הגריל הגדול וה"כוחני", הכנפיים המעוגלות, החרטום הארוך, עייני הלד הצרות של הפנסים (א-לה לי ואן קליפ), הקו הגלי הזורם לאורך הרכב ונותן אשליה של תנועה. באמת, עיצוב משובח. אני מאוד אהבתי.

הכניסה וההתנעה ללא מפתח. בפתיחת הדלת מתגלה סלון פרמיום מרשים מאוד. לא, זה לא ב.מ.וו/ אאודי, אבל זה בטח גם לא מתחרה של לנסר. איפשהו באמצע, בא נגיד בין אאודי לפולקסווגן.

העור במושבי העור הוא מאיכות גבוהה מאוד, למרות שהתאכזבנו לגלות שמתחתיו, המושב הוא די פשוט ובנהיגה ספורטיבית אתה מועך בקלות את כריות הצד תחת משקלך וגולש מעליהן.

קל מאוד לקבל תנוחת ישיבה נכונה בזכות גלגל הגה מתכוונן לגובה ולעומק, ובעזרת כסא נהג חשמלי.

גלגל ההגה עצמו עבה במידה, מצופה עור (בדומה לידית ההילוכים וידית בלם היד) ומאחוריו משוטי הפיקוד להילוכים. כאן הם מסתובבים עם גלגל ההגה, מה שלטעמי הרבה יותר נח לשימוש מאשר משוטי ענק שלא מסתובבים עם ההגה. (אבל זה "פחות נכון" כי לא מעבירים הילוך במהלך פניה. העורך)

איכות החומרים טובה מאוד, מערכת המולטימדיה בעברית נגישה מאוד וקלה לתפעול ע"י ג'ויסטיק איכותי מאוד (הרי מכירים אותי כבר כמלטף דשבורדים וחובב "קליקיות", לא?).

תוסף מגניב הוא התצוגה העילית שבשגרה מציגה את המהירות ומתריעה על "גלישה" בחסות מערכת השמירה על הנתיב.

מול הנהג אין מד מהירות מסורתי, יש רק מד סל"ד ענק. בתוכו (בנוסף לתצוגה העילית) מוצגת גם מהירות הנסיעה. רעיון נהדר שהייתי שמח לראות אותו בכל רכב ספורטיבי.

בקרת האקלים מפוצלת, דיפוני עור בדלתות, חמרים רכים בעיקר בחלקים העליונים של הדשבורד ושימוש באלומיניום מוברש משלימים את התמונה לאינטריור מרשים מאוד. לא סתם פתחתי עם "תקרית הלקוח".

נ.ב. אף פעם לא הייתי מחובבי חלון הגג אז רק אציין, הוא שם והוא עובד.

נ.ב.נ ליד בורר ההילוכים מותקן כפתור ספורט, למעט שינוי קל במשיכת ההילוכים לפני העברה, לא הצלחתי עד לרגעים אלה להבין מה הוא עושה.

נייד

יציאה מסוכנות רעננה מעלה אותי ישר על כביש 4 צפונה ובעוד שמיד מתגלה שהשיוט הוא נח, רעשי הכביש מאוד נוכחים. אולי האשם בסוג הצמיגים, אולי בגודלם (215/45R18) ואולי בכלל בסלילה של הכביש (כי היו מקטעים שהרעש פתאום נעלם על סוג סלילה שונה). אבל הם שם, כל הזמן. לא משהו יוצא דופן לקטגוריה. אבל בהחלט יוצא דופן לקטגוריה שתא הנוסעים משדר.

גם בתנועה עירונית של הכבישים השבורים של חדרה מתגלה המאזדה כמכונית נוחה בסך הכל. היא לא מרחפת ומעלימה את תחלואי הכביש, אבל בו זמנית היא ממש לא מתרסקת לתוך בורות ומהמורות.

סופר נייד

יעידו בוודאי שותפי לנהיגה, משהו במראה של המאזדה, בין אם החיצוני ובין אם הפנימי, גורם לך לנהוג נהיגה מנהלית ב-3 ב"מוד התגרזנות" (נהיגה ספורטיבית בעגת חולי הגה).

לכל אורך 3 הימים שביליתי איתה מצאתי את עצמי כל הזמן אומר (לעצמי, אלא למי?) "האללו, תרגיע קצת, זאת מתחרה של אימפרזה, לא של קואדרו-פוליו". אבל בכל זאת, כל הזמן אתה מוצא את עצמך מתכנן את הסיבוב המתקרב בנוהל קרב במקום בנוהל "שים...שים את הקרוז קונטרול על 80 ועזוב אותך משטויות".

בנוהל קרב, המאזדה זורחת, המנוע נהדר, תיבת ההילוכים מתפקדת פנטסטי, רכינות המרכב מינימליות (שוב, בהתייחס לקטגוריה ולמיצוב הדגם)  ותפקוד השלדה מאפשר נהיגה ממש על הצד הספורטיבי, אפילו ההספק (165 כ"ס) לא רע.

אלא מה, שאחרי שכולנו כבר התרגלנו למנועי טורבו, בכל כביש טכני מצאתי את עצמי מתרגל את הטורבו האנושי הידוע. זה שאתה מתנועע קדימה אחורה תוך כדי נהיגה בתקווה שזה יעזור לרכב להאיץ. ושזה שלא יודע על מה אני מדבר יקום...

כל פעם אותה חוויה מאכזבת (שוב, חשוב להדגיש, מאכזבת אם אני שופט אותה מול משפחתית ספורטיבית, לא מול לנסר "ספורטבק" או קורולה). אתה מתקרב לסיבוב בעליה, מפיל 2 הילוכים, מפנה את ההגה, הכניסה לפניה טובה מאוד, השלדה קשיחה, זווית הגלגול נמוכה, אתה צולח את הסיבוב, מדביק את הדוושה לרצפה ו...כלום. הבחירה האטמוספרית של מאזדה בעוכריה.

ולא שאני מבין על מה בדיוק ההתעקשות. כי בדור הראשון של מאזדה 3 הספורטיבית (MPS). שלא שווקה בארץ השתמשה מאזדה במנוע 2.3 ליטר טורבו (עם 260 כ"ס). כבר השתמשתם בו, לא היו לכם תקלות או מחלות ילדות. מה הסיפור?

סיכום

בדגם הזה, מאזדה מבצעת קפיצת מדרגה שתוקעת אותה בין קטגוריות. אם להשוות לשאר היפניות שנתפסות בעייני השוק כמתחרות הטבעיות שלה, זה ברור מיד שהיא השאירה אותן הרחק מאחור בכל אספקט מוטורי או עיצובי.

אם להשוות אותה לרכבי סמי פרמיום (גולף, אופל אסטרה, ג'ולייטה, V40. כולם כמובן בדגמי הפרמיום ולא בדגמי הליסינג) אז היא בפרוש לדעתי מסתכלת לכולם בלבן של העיניים בכל אספקט. למעט בעיה אחת קטנה. הן מצוידות במנועי טורבו. היא לא.

לנהג הממוצע זה לא משנה כמעט כלום(*). לנהג חובב הספורטיביות, המאזדה נותנת לו כמעט הכל. הכל למעט כוח בדיוק איפה שהוא זקוק לכך.

אם לא די בכך, בגלל אותו חוסר מגדש טורבו, גם לא בדיוק ברור איפה מאזדה עצמם ממצבים את הרכב. סתם רכב נוסעים? או זום זום? כי אם היא זום-זום, חסר כוח וחסר מגדש.

שמתם לב שלמעלה יש סוגריים עם כוכבית? אז נכון שכתבתי שאת הנהג הממוצע לא באמת מעניין אם יש או אין מגדש, אבל כמו שכבר אמרתי, ה-3 כל הזמן גוררת אותך למוד התגרזנות. אם אתה גר ליד בית אורן, ואם שני השותפים למבחן שלך גם הם מכירים את המסלולים האלה היטב, מתקבלת התוצאה שרוב הקילומטרים שה-3 עברה ביומיים האלה לא היו רגועים. בכלל. היא עלתה וירדה את בית אורן ואת המחצבות. הרבה.

בסיומם של 3 ימי המבחן הרכב הוחזר לסוכנות רעננה עם צריכת דלק לא פחות ממדהימה של 12 קמ"ל. בעיקר בזכות העדרו של המגדש.

ברשותכם, מהמערכת שאמור לווסת כוחות כבידה (אליבה למהנדסי האנטרפרייז, אה... ז'תומרת מאזדה) אני מתעלם. לדעתי מדובר בבדיחה של איזה מהנדס, או בהתערבות בין שני מנהלים שאם הם ימציאו כזה שם, אנשים יקנו את זה. או באיזה עובדה מביכה אחרת שגרמה למאזדה בכלל לשים כזה דגש פרסומי על כזאת מערכת זניחה. אם המערכת הזאת בכל זאת מעניינת אתכם, פבל התייחס אליה במבחן של המאזדה 6.

אסכם את המבחן בדיון שניהלנו כמה חברים לאחר המבחן בשאלה הרת הגורל "אם מתעלמים מהעובדה שהמאזדה 3 קצת זולה יותר (143,000 ש"ח), מה אתה לוקח, את ה-3 הזו או גולף 150 (145,000)?"

לשמחתי, הייתה תמימות דעים. כולם עד האחרון שבהם הלכו על המאזדה. ואם זה לבדו לא תעודת כבוד עצומה למאזדה, אני לא יודע מה כן.

יש לכם שאלות ליניב? אתם הייתם מעדיפים דווקא את הגולף? או את האסטרה, ה-308 או אחת המתחרות האחרות? הצטרפו לדיון בפורום.