סיבוב מהיר – ב.מ.וו 435D M sport

רז ודניאל יצאו גם השנה לטיול הנהיגה שלהם, בחיפוש אחר הפרטנרית המושלמת הם נתקלו בבימרית מיוחדת במינה ויצאו איתה למסע סובב אלפים

כמו בכל שנה, גם הפעם יצאנו למסע נהיגת אוקטובר בחו"ל. אמנם היה לנו ניסיון טוב בשנים הקודמות עם הפורשה 911, אבל נהמת הגרגור של היגואר מהשנה שעברה חסרה לנו שנה שלמה, והיא זו שנבחרה גם הפעם.

תיאמנו לנו F-TYPE פתוחה ושמנו פעמינו לעמדת השכרת הרכב בשדה התעופה של מינכן.

הגענו לנציג השרות, ואבוי (או בעצם מזל טוב, כפי שהסתבר) - היגואר הפתוחה בהחלפת בלמים ובמקומה יש יגואר זהה, אבל "קופה". עם גג סגור.

למי שלא מכיר, מדובר ברודסטר נמוכה, צפופה, ועל הצפיפות היחסית הזו תוסיפו עכשיו גם גג סגור. לא, גג סגור זה לא טוב.

אפשר להתרגל לזה בנסיעה מנהלתית לעבודה, אבל כשמדובר במסע נהיגה אינטנסיבי של מספר שעות בכל יום, בצמוד לחבר, טוב ככל שיהיה, כל אחד צריך מעט חופש, והגג הפתוח מה לעשות, מרחיב דעתו של אדם. במיוחד כשהחבר מקבל את כל קטעי הנהיגה הטובים, עושה את אותן דרכים שוב ושוב, ואח"כ, כשמתחלפים בנהיגה אתה מקבל נסיעה בפקקים ותמרון בחניה של המלון.

אבל "מה פתאום". אין כעס, אין התמרמרות, אין טינה, ובכל אופן - חייבים גג פתוח.

בגלל שמינכן עמוסה בשיא העונה של האוקטוברפסט, יש "לחץ על הקופות". יש מרצדס SLC פתוחה, אבל לא בגרסה "בכירה" ויש עוד משהו - BMW M sport cabrio 435dxDRIVE.

שזה שם ארוך מאוד למכונית.

ה-M זה סימן טוב.

הקבריו זה תנאי סף. כי גג פתוח במכונית זה כמו מקרר שעושה קוביות קרח לבד. עד שאין לך כזה אתה לא מבין איך הסתדרת בלי.

ה-4 זה סבבה.

ה-35 זה סימן למנוע 6 צילינדרים בטור עם מעל 300 כ"ס, ומתחת ל-5 שניות מאפס למאה.

ה-d מציין שזה דיזל, וה-xDrive מציין שזו הנעה כפולה ולא אחורית.

בחרנו בה.

מכונית פתוחה - סגולה למניעת מתחים

 

עוברים את הגבול

מנסיוננו עד היום, חברת ההשכרה לא התירה להוציא את היגואר והפורשה מחוץ לגרמניה, למעט אוסטריה ושוויץ. לאיטליה וצרפת הם לא מאשרים להוציא את המכוניות מהקבוצה ההיא.

אולי את ה-BMW ירשו? אז שאלנו, והסכימו. הזדמנות מצוינת עבורנו לבקר בכביש של מעבר סטלביו המיתולוגי.

אז הולכים לעמדת האיסוף, ולוקחים  את ה-M435d Schwarz, ויוצאים ממינכן לכיוון שטוטגארט, מרחק של כ-250 ק"מ ועוד באוטובאן.

רק עבור הבחור ההוא שלא מכיר, אז ה"אוטובאן" הוא כביש המאפשר לעבור את המרחק הזה בשעה אחת ובאופן חוקי. כעבור שעה, חוצים את שטוטגארט וממשיכים לכיוון היער השחור.

 זה המסלול שחשבנו שנעשה בארץ, אבל הוא עומד להשתנות עם האפשרות שנפתחה בפנינו בדמות יציאה לאיטליה.

מתחלפים בנהיגה, דניאל מקבל את כל הכבישים המפותלים והיפים, ואני מתנחם שלפחות בחרנו במכונית עם גג פתוח.

כשמבלים יום שלם עם מישהו בתוך מכונית, ומבינים שהולכים להישאר עוד כמה שעות במלון בחדר קטן, מצטערים שאין גם חדרים עם גג פתוח. מצאנו מקום לינה בפריי בורג, והתחלנו לתכנן את המסלול של מחר ואז נזכרים בסטלביו.

אפשר לצאת לאיטליה, אפשר גם למונקו. אפשר לכל מקום, כל המסלול, (שלא תוכנן) – עומד להשתנות עכשיו. למחרת חצינו את היער השחור בנסיעה דרומה, בכבישי נהיגה יפיפייה, בדרכים עוצרות נשימה, ונופים שאי אפשר לתאר במילים (כלומר אפשר אבל זה לא אותו דבר).

מצאנו כבישי נהיגה מצוינים באזור טודנאו ואגם טיטיסי, ומשם המשכנו לכיוון ציריך.

סבתאל'ה עדיין נראית מעולה...

מגיעים למעבר הגבול לשוויץ. בביקורת הקצין מתחקר אותנו, מבקש לדעת שיש לנו מסלול מתוכנן עם מקומות לינה מוזמנים בשוויץ, כדי לפסול את האפשרות שאנחנו מהגרים לא חוקיים שמסתננים לארצו. נו בטח, מי יכול להאשים אותו, הרי כל כך הרבה מהגרים נוהגים במכוניות פתוחות של ב.מ.וו ועוד בגרסאות הבכירות שלהן...

אבל אין לנו מסלול, אין לנו מקומות לינה מוזמנים, אנחנו מסבירים לו שזה מסע ספונטני.

הוא לא מתרצה, ומבקש לפחות  לוודא שיש בידינו כסף מזומן לטיול. גם את זה אין לנו. אנחנו עם כרטיס אשראי ואין לנו בכלל פרנק שוייצרי.

מכיוון שאין לנו מסלול, אין לנו מקומות מוזמנים, ואין עלינו כסף מזומן – יש שתי אפשרויות.

האחת – אנחנו מסתננים. השנייה – אנחנו מטיילים ודוברי אמת. למזלנו,  הוא השתכנע.

בשוויץ הנהיגה שונה.

בכבישים המהירים כאן מותר לנסוע עד 100 קמ"ש. כולם בנתיב הימני בלבד.

אם הראשון נוסע במהירות 100 קמ"ש, אף אחד לא יהיה בשמאלי, כי הרי אסור לעקוף.

מכוונים את בקרת השיוט על 100 קמ"ש וממשיכים ליעד הבא.

לפתע, מגיח מאחור חוליגן שמבצע עקיפה על 102 קמ"ש, והוא כמובן ייעצר בהמשך הדרך על ידי ניידת.

באסה בדאבוס, סבבה בסטלביו

מגיעים לעיר דאבוס. העיירה מנומנמת. ריקה מתיירי סקי ומוועידת עסקים. מוצאים מלון בקלות ויורדים לאכול. נאכל ואח"כ נצא לבאר. מוצאים מסעדה ומבינים שדאבוס היא כמו לאס וגאס, שם המלון במחיר אטרקטיבי, העיקר שתיכנס לקאזינו ושם כבר יקרעו אותך. בדאבוס המלון במחיר סביר, העיקר שתיכנס לעיר.

הכל יקר, בצורה לא רציונלית, מסעדות, דלק וכו'.

התפריט במסעדה על טהרת הסוסים. סטייקים, שיפודים, רוב המנות מבשר סוס. הופתענו לגלות שבפירות הים לא היו סוסי ים.

לבאר כבר לא יצאנו אחרי המסעדה. לא בגלל המחירים, אלא בגלל שהבארים נסגרים שם ב-20:00,  או עד אחרון המבקרים. המוקדם מבין השניים.

כיף לשוטט בלילה בעיר עשירה כמו דאבוס, הרבה מכוניות נדירות ויפות, מכוניות אספנות עתיקות, ואפילו מכוניות עממיות ישנות, שפשוט נראות כמו חדשות.

אין מכוניות עם דפיקה או שריטה. כנראה שכשזה קורה הם מתקנים מיד, ודפיקות דלתות של חניה במקביל – לא קורות.

מדאבוס חצינו את הגבול לאיטליה. גם שם סגנון הנהיגה משתנה ברגע.

פתאום שומעים צפירות רכבים, עקיפות מהירות, נהגים טמפרמנטים, צעקות וקללות ופאנקולו. כמו בבית. להבדיל.

מגיעים לסטלביו, הכביש המיתולוגי שכל חובב נהיגה שמע עליו אגדות, והתמונות שלו מראות פלא הנדסי של כביש מפותל שמטפס להר תלול במיוחד, בגובה 2,757 מטרים.

דניאל מתחיל בנהיגה, גם הפעם הוא מקבל את הכבישים הטובים. כך יצא.

מיד בפניה הראשונה הוא פוסק בגרמנית "הכביש דרעק". הכביש משובש, צר, חומה גבוה מפרידה בין כל ישורת למניעת נפילה לתהום, והיא מסתירה את מה שמעבר לעיקול ולא מאפשרת מבט הלאה.

ומה יש הלאה? עשרות מאזוכיסטים, כנראה אלופים אולמפיים, שמטפסים את ההר באופניים, בעליה שאפילו מכונית מתקשה להאיץ בה. המסלול טכני מאוד, הכביש משובש וצר, ואין מקום לא להחלקות ובטח שלא לטעויות. כולו עמוס ברוכבי אופניים ופתאום הסינגלים ביער בן שמן נראים לך כמו מתחם סטרילי לעומתו. מכוניות יפות יש שם, מכל אירופה מגיעות מכוניות מעניינות לטפס בהר.

משם המשכנו לבולצאנו. הכבישים שם אמנם פחות מפורסמים ובלי זוהר, אבל מצאנו כבישי נהיגה מפליאים ומענגים. היירפינים ושיקיינים, בדרכים מפותלות, רחבות, סלולות היטב, לא עמוסות.

יותר טוב, וללא המיתוג.

דניאל מנתק את הבקרות ומצליח לגדוש את המכונית כפולת ההנעה  להיגוי יתר ומשחקי זנב.

זה לא קל, ההנעה הכפולה והמומנט הגבוה כבר בסל"ד נמוך מצמידים את המכונית למסלול כמו על מסילה, וקשה מאוד לכשכש בזנבה.

ממשיכים לעבר הדולומיטים, ומוצאים מקום לישון בעיירה היפיפיה קורטינה. הגג פתוח. אני מחנה את המכונית במלון. גם קורטינה היא עיירת סקי עשירה, אבל היא שונה מאוד מדאבוס.

האנשים רועשים וטמפרמנטים, והבארים נסגרים מאוחר. ב-21:30, פרועים לגמרי אלה...

בנסיעה בכבישים המפותלים בין בולצאנו לקורטינה, במשבי הרוח, עלים נושרים מהעצים, והחזיון של השלכת נראה כמו נהיגה בשלג כבד של עלים. קטע הנהיגה הזה גרם לשנינו התרוממות רוח, וכל אחד נהג אותו פעמיים. חצינו את הרי האלפים לעבר העיר היפיפיה אינסברוק בחבר טירול, ומשם חזרה למינכן. היו ימים בהם התקדמו מאות קילומטרים בשעות ספורות. היו ימים בהם נהגנו הרבה ונשארו באותו מקום.

ביום האחרון, כשהיעד הוא שדה התעופה מינכן, ואתה כבר רוצה לחזור כאן ולנהוג עוד ועוד, כנראה שאתה באיזון נכון...