ב.מ.וו 125M - מבחן

ה-125M מביאה למשחק ההוט האצ' המקומי חבילה שלא ממש היתה קיימת עד עכשיו. רכב ספורטיבי, קומפקטי, עם מנוע מוגדש שמחובר לגלגלים האחוריים ומה שהכי חשוב, תג מחיר שהוא נקודה אדומה של כוונת לייזר בין הפנסים של גולף GTI

ביקום מקביל (סייברטרון?) בו מכוניות יכולות להזדווג, אם שתי האקסיות המוטוריות שלי היו נפגשות בבר אפל בתל אביב, מרכלות עלי וזורמות אחר כך לסטוץ חסר אחריות ואמצעי מניעה ה-125M היתה התוצר שלו. אחת מהם היתה במוו סידרה 3 קופה והשנייה היתה הגולף GTI, ה-125M מצליחה לשלב במכונית אחת את כל היתרונות של מכונית ספורטיבית שימושית ואת ה-DNA  המוצלח של במוו. אני אוהב אותה. מאוד. היא ממש לא מושלמת אבל היא מפוצצת באופי ייחודי,  כזה שגורם לך לרצות את הדרך ולדחות את ה"להגיע".

 

מאופקת

דילמה... מצד אחד אני צריך לכתוב על איך שהרכב נראה, מבפנים, מבחוץ. מה המרווח בתא הנוסעים וכמה אביטיחים נכנסים בתא מטען. אבל לא בא לי. אפשר להכניס את האבטיחים לתא המטען דיי בקלות, גם עגלה של תינוק או קניות מהסופר, נוח מאוד, פונקציונאלי לאללה. רק לא בטוח שהיוגורט מהקניות ישרוד ולא יימרח על חלקי האבטיח שיתפזרו להם בתא המטען וילכלכו את עגלת הבוגבו החדשה שלכם once מצאתם סיבוב בו אפשר באמצע ללחוץ קצת על הגז, להוציא את הטוסיק בקלילות , להחזיר אותו למקום בשליטה בווארית אופיינית ולחייך.

כמו שילדים קופצים לשלוליות חורף הנקרות בדרכם כשיש להם מגפי גומי ככה זה עם ה-125M, יש לך את המגפיים הנכונות להנות מכל סיבוב שתמצא בדרך והיופי הוא שאתה נשאר יבש.

למרות היותה  צבועה ב-estorial blue (כחול פנינה המפורסם של במוו) ולמרות אי אלו נגיעות קטנות שמרMזות על היותה מכונית ספורטיבית, אין בה שום דבר ראוותני או מנקר עיניים. על הספקטרום של זאב בעור כבש, היא כבשה טורבו. מבחינת מראה חיצוני, זו בסה"כ סדרה 1 עם אקססוריז.

 

גם מבפנים המצב דיי זהה, פה ושם זרוק לו איזה פלסטיק בגוון אלומיניום אבל כל היתר שואף לבינוניות. איכות החומרים טובה אבל לא משדרת יוקרה או ספורטיביות. ההגה מרגיש מצוין מתחת לידיים אבל היה  נחמד למשל אם התפרים של העור שמצפה אותו היו בצבעי ה-M המסורתיים.

 

 

נקודות זכות רבות מקבלים המושבים שעשויים משילוב של בד, עור הפוך ותפרים כחולים אבל לא רק בפן האסטטי המושבים טובים, כמות אפשרויות הכיוונון שלהם היא כמעט אין סופית. 12 אפשרויות כיונון שונות כולל מתג חשמלי של "חיבוק" שבעצם נותן לך לשנות את מדד התמיכה הצידית שלהם. זה אומנם נשמע קצת כמו גימיק אבל מצאתי את זה שימושי מאוד במעברים בין נסיעה רגועה בכביש מהיר ונסיעה בסיבובים עם אוריאנטציה להדביק אותך לדלת.

אחרי שסיימתי ללטף פלסטיקים והתמזמזתי עם המושב, הגיע הזמן להניע את הסקרנות קדימה. מה היא באמת יודעת לעשות. לחיצה על כפתור ההתנעה ובום! כלום... הציפיה למנגינת אגזוז סקסית ומגרת חושים מתרסקת לצליל שמקרה הטוב אפשר לקרוא לו מוזיקת מעליות. ציון 3 למהנדסי הסאונד של הרכב (אם יש כאלה).

נסיעת מבחן של במוו מתחילה בגיהנום העכשווי של רחובות תל אביב ועבודות הרכבת הקלה. בכבישים החרוכים האלו ה-125M לא זורחת, היא מתעקשת להילחם במהמורות בכביש במקום לזרום איתן, זה לא קטסטרופה מרסקת עצמות אבל לא משהו שאפשר להתגאות בו. כשעולים לכביש המהיר המצב משתפר והבימר נושמת לרווחה, זה עדיין לא לא הכי נעים לאוזן אבל זה יותר טוב לשלד. המנוע, על אף הנכות הווקאלית שלו, מצויין. 2.0 ליטר מוגדש עם המון כח כמעט בכל סיטואציה ועם יכולת נשימה טובה מאוד גם בסל"ד גבוה, לא שממש צריך את זה, הרכב יודע לספק את אותה כמות של כח גם בסל"ד נמוך אבל זה פחות כיף. תיבת ההילוכים שמשודכת אליו היא האוטומטית הטובה ביותר שיצא לי לדגום, היא מתוצרת ZF ובגרסת שמונת ההילוכים של ב.מ.וו והוא כל כך טוב שהוא גורם לך להרהר למה צריך את כל כפולי המצמד למינהם כשאוטומטי פלנטרי רגיל יכול לתפקד כלכך נפלא. העברת ההילוכים חלקה ולא מורגשת, מהירות העברה אולי קצת פחות טובה מזו שיש ב-DSG  אבל עדיין מהירה מאוד ומהירה יותר מכל יד אנושית שתאחוז בתיבת הילוכים ידנית. אין רעידות בתחילת נסיעה, אין בעיה להוריד שני הילוכים במכה. ו-8 הילוכים אומר שהשיוט איתה על 120 קמ"ש לא עובר את ה-2000 סל"ד, שלמות.

לרכב 4 מצבי נהיגה שונים: קומפרוט, אקו פרו, ספורט, וספורט + שמנתקת חלקית את מע' בקרת היציבות.

 

המצבים משנים בעיקר את הדרך בה מחוג הסל"ד מתקרב לאזור האדום ואת התנהגות ההתיבה. את המצב הראשון לא ממש בדקתי, אתכם הסליחה. במצב comfort התיבה מתפקדת כמו אוטומטית רגילה, העלאת הילוכים בסל"ד נמוך יחסית, הורדת רגל מדוושת הגז תעלה הילוך קדימה וכך הלאה. במצב sport היא תתנהג אחרת לגמרי, ההילוכים יעברו בסל"ד גבוה יותר והוא ישאיר אותכם בסלד גבוה באותו הילוך גם כשתורידו את הרגל מהגז. במצב האחרון הרכב, שדומה למצב ספורט ברוב הבחינות חוץ מהעובדה שהוא מעניק חופש מסויים ממרותה של מערכת ה-ESP. כלומר הרכב יחליק עם הגלגלים האחוריים אבל עד הגבול המסוכן שבזה. המצב הזה יעניק מספיק בטחון גם למי שלא עשה קורס דריפטים להוציא את הזנב החוצה בכל לחיצה קטנה על דוושת הגז בסיבוב.

 

 

מתפתלת בעונג

ומה שהבימר הזו אוהבת באמת זה את המקומות שהכביש מתעקל. שם, סיבוב אחר סיבוב היא תלחש לך דרך ההיגוי, השילדה ודוושת הגז שרכב אמיתי, כזה שנהנים איתו באמת, הוא רכב שנדחף ולא כזה שמושך. רכב שלזוג הקדמי של הגלגלים שלו יש תפקיד אחד ולזוג האחורי תפקיד אחר, הראשון מכוון, השני דוחף. זה לא סמנטיקה, זה פרקטיקה. זה לא משנה איזה סוג סיבוב זה, ארוך, קצר, הדוק, רחב... בכל קונפיגרציה אפשרית של עיקול אתה תהנה יותר עם רכב ספורטיבי טוב עם הנעה אחורית. והיא טובה בהכול. השילדה מעולה. ההגה מדוייק להפליא. היא ממושמעת מאוד והכניסה שלה לתוך פנייה נקיה וצייתנית. הכול תמיד בשליטה והכול מתבצע בקלות. זה סוד הקסם.

 

בול פגיעה

היא לא מושלמת. ארחיק ואומר שכרכב יומיומי ה-GTI טובה ממנה, היא נוחה ונעימה ממנה להתנהלות רגילה. המגאן RS קיצונית ממנה בהרבה והיכולות שלה לא פחות טובות אם לא יותר. הלאון קופרה תהיה מהירה ממנה בכל מצב והאלפא ג'ולייטה תלתן תתן לכם צליל יותר טוב. אבל אף אחת מהמתחרות הישירות שלה לא יתנו את ה-X פקטור שיש ל-125M. כאשר מחירה הנקוב עומד על 238 אלף שקלים, אין לי ספק שאם הייתי צריך לבחור היום הוט האטצ' בסכום של 220-240 אלף שקל ה-125M היתה הבחירה שלי.

 

נתונים יבשים:

מנוע: 2.0 ליטר מוגדש טורבו

הספק:  218 כ"ס , 31.6 קג"מ.

0-100 ב-6.2 שניות

מחיר - 238,000 ש"ח.

 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו ב"קארספורום"