מבחן דרך – וולוו XC90, בגרסת T6, אינסקריפשן

וולוו XC90 החדש הוא SUV עשוי כהלכתו, שמוכיח כי החברה השוודית היא מתחרה ראויה ואף למעלה מזה לקונקורנציה הגרמנית בסגמנט שלו

אני עושה את זה כבר קצת יותר מ-10 שנים, לוקח מכוניות מבחן, חי איתן ואותן למשך 48 שעות ומחזיר. הרבה פעמים שכנים או מכרים שואלים אותי "אבל תכל'ס, אתה לא מתבאס להחזיר את המכונית אחר כך?" משום מה, השאלה הזו לא מופנית אלי בניסאן מיקרה אלא בכאלו עם כמות מושבים מינימלית או בצד הטוב של חצי מיליון השקלים. אבל האמת היא שלא, זה לא מבאס בכלל, דווקא הסטוצים הקצרים האלו חביבים עלי יותר מאשר מערכות יחסים ארוכות טווח.

נהגתי במכוניות מעולות, מרשימות ומיוחדות שאני יכול לזכור כל רגע בהן וכאלו שאני אשמח לשכוח. מכל המכוניות האלו אפשר לספור על כף יד אחת את אלו שברגע ההחזרה הייתה שם צביטה בלב, כי לא משנה כמה פעמים אתה כבר עושה את זה אחת לכמה זמן מגיעה מכונית שאני ממש, אבל ממש אוהב – וולוו 90XC הייתה אחת מהן. למרות שבתור מישהו שלא ממש אוהד את סוג כלי הרכב האלו, הרי שהיו לי כל הסיבות שלא לחבב אותו כלל.

COOL

כבר כאשר ה-90XC הפציע ממעמקי החניון הוא מצא חן בעיניי. רחוק מההופעה הוולגרית של 5X או חלילה 6X, מהראוותנות של מרצדס GLE, ממראה הסטיישן המגודל של 7Q או הזהות המינית המבולבלת של פורשה קאיין. הופעה כל כך לא מתאמצת, אלגנטית, נקייה – המעצבים פה הלכו על קו של איפוק מרשים מאוד, הפרופורציות מדויקות, חישוקי 20 האינץ' יושבים בול בלי ליפול למלכודת ה"בלינג-בלינג" של הגדלים האלו. תאורת הלד בחזית עוקבת פניה וזזה בחדות של חרב אור בידיים של מאסטר יודה. הכל מתחבר מעולה.

תא הנוסעים גם הוא פקעת של איכות ואלגנטיות, הכל מונח בשכבות מסודרות שמוכיחות איך אפשר גם לשדר שפע ויוקרה, אבל בלי להטיח את זה בצורה מקושקשת. הירידה לפרטים סופר מרשימה וחלק מהפקדים (כמו בורר מצבי הנהיגה למשל) מעוצבים בריקוע מתכתי שכמוהו מוצאים בתכשיטים. רק חראם על כל הגימור פסנתר שחור הזה שמתמלא בטביעות אצבעות מהר כל כך.

בזמן שנציג נסיעות המבחן מסביר לי על מערכת המולטימדיה והשליטה במערכות ומאפייני הנהיגה כבר אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני מצליח לזכור רבע מזה, או להשתמש בחמישית מהדברים האלו. בפועל, אחרי שעה של נהיגה, לא רק שהשתלטתי על העסק הזה, אלא גם תפעלתי אותו בצורה טבעית, כאילו אני עושה את זה כבר שבועות. כל הניהול שלו נשלט ממסך מגע ענקי בגודל 9 אינץ', דמוי טאבלט ובעל תפעול דומה מאוד לכזה במעבר בין תפריטים וכפתור "בית" לחזרה לתצוגה המרכזית. הוא מדהים במורכבותו ומופלא בתפעול האינטואטיבי שלו. קחו למשל את השליטה במערכות הרכב, סלייד שמאלה ולא פחות מ-16 פונקציות נפרסות על גבי המסך, בהן המצלמה (עם הרזולוציה הכי מוצלחת שראיתי עד כה), סיוע החניה (כניסה ויציאה), כיול התראות הקרבה, התראות תנועה חוצה, נקודת Wi-Fi, מזהה שלטי המהירות, התראות שטחים מתים, אורות אדפטיביים, יש פה אפילו אפשרות לשלוט על הכיוון החשמלי של מושב הנוסע (!) ולקבוע את תאורת האווירה בהתאם לטמפרטורה ועוד ועוד, אני בטוח שאיפה שהוא יש כפתור שמחליף שר ביטחון בלחיצה עליו. סלייד ימינה מכניס לרשימת האפליקציות שאותן גם אפשר לגרור ולסדר לפי העדפה.

תפעול המערכות על גבי מסך מגע ענק, מורכב להדהים ופשוט להפליא

 

צימוד הנייד מהיר ואיכות השמע מצוינת, ברמת הגימור הזו (הגבוהה מבין שתיים ותחתיה רמת הגימור מומנטום) יש 19 רמקולים, רגע, מה? כן, 19 רמקולים מתוצרת Bowers and Wilkins, אני לא איזה אודיופיל גדול – אבל בחיי שמעולם לא נוגן השיר "ים השיבולים" של הגבעטרון בעוצמה, איכות וצלילות כזו. רק שמישהו ייקח רגע ויסדר את תצוגת העברית ההפוכה בהצגת שירים.

המושבים עצמם נוחים מאוד ואפשרויות הכיוון שלהם מפורטות ומקיפות כולל הארכה של בסיס המושב (גם אצל הנוסע) הם מכירים יותר זוויות ממעסה שוודית וגם חימום. ריפוד העור חום נאפה במכונית המבחן הוא תוספת של 10,000 שקלים בהזמנה מיוחדת.

שורת המושבים השנייה גם היא מאוד מרווחת, הכיסאות נעים על מסילה, כל אחד בנפרד, כאשר האמצעי הוא למעשה בוסטר מובנה – פטנט וותיק של וולוו. יש כאן כמה יציאות מיזוג ושליטה נפרדת על בקרת האקלים על ידי צג דיגיטלי גאוני ופשוט לתפעול (הבת הקטנה בת 5.5 תפעלה אותו בקלות, כולל הודעות לנוסעים בהעמדת פנים שהיא דיילת). השורה השלישית מציעה שני מושבים צנועים לילדים או מבוגרים מ-א-ו-ד קומפקטיים.

תא המטען גדול עם שימוש בשלושת שורות המושבים או מפלצתי בקיפול השורה השלישית (בקלות ויד אחת), הוא מכיל ווים, עיגונים ותאים לארגון כל הכבודה.

בוסטר "בילט-אין" במושב האמצעי

הרימו עוגן

מתחת למכסה המנוע כאן יש את מנוע 2.0 הליטרים המוגדש של וולוו. כאשר מדברים על מנועי הטורבו של VAG ומתפעלים מ-280 כ"ס בלאון קופרה, וולוו כבר גדשו מנועים כאשר בחברה הספרדית עוד התקוטטו עם פיאט על הזכות לייצר העתקי דגמים שלה. כאן, מאותו נפח הוא מייצר 320 כ"ס ו-40.8 קג"מ בלי להתרגש יותר מדי. אבל לפני שנתחיל לרמוס דוושות ולהאיץ אני מנווט איתו מחוץ למטרופולין תל אביב. תנוחת הישיבה גבוהה והתצפית לפנים ולצדדים טובה מאוד. יש כאן מערכת פיילוט אסיסט שאמורה לסייע בנהיגה עירונית במהירות של עד 50 קמ"ש באמצעות עקיבה אחר המכונית שמלפנים (שימוש במצלמה ורדאר). אולם אחת הדרישות הבסיסיות שלה היא סימון נתיבים ברור וזה למרבה הצער אולי נפוץ בערים מערביות, אבל בישראל, אעפס, הפעמים בהם היא עבדה בצורה מושלמת לאורך זמן היו ספורות. בזמן שהיא עבדה היא עשתה את זה יפה מאוד ובמיוחד הגלגול שלה לעצירה מוחלטת שהוא עדין מאוד.

הנוחות טובה אבל על שיבושים קטנים הוא מעט נוקשה ממה שראוי, מתלי אוויר מוצעים כאופציה שכדאי מאוד לבדוק. בתמרוני חניה המראות מכוונות עצמן אוטומטית למטה לכיוון המדרכה, חבל שלוקח להן זמן לעשות את זה, במיוחד כשאני כבר רוצה לזוז קדימה וצריך להמתין שהן יחזרו למצב הרגיל.

אני מפנה את החרטום לנתיבי איילון ומיד משתלב בטורי הענק הזוחלים בהם. לחיצה על בקרת השיוט האדפטיבית, כיול של מרחק מינימלי ביני לבין הרכב שלפני והעסק מגלגל את עצמו בעצמו. במצב הזה, 90XC ממקם את עצמו מספיק קרוב למכונית שלפני כדי למנוע ממכוניות אחרות להיכנס ברווח כמו שקורה במערכות אדפטיביות אחרות שנתקלתי בהן. ההגה מכוון עצמאית את הוולוו למרכז הנתיב, ולמעשה למעט טפיחה קלה על ההגה אחת לדקה בערך לבקשת המערכת היא פחות או יותר נהגה עבורי. כשהתנועה משתחררת מעט וגם במהירות גבוהה היא מציבה בפני דילמה, מצד אחד היא לא מאוד מעודנת בפעולת ההאצות והבלימות שלה מצד שני היא בהחלט הצילה אותי מהתקפי זעם פקקים בדרך הביתה וגם בעליות לירושלים.

אפשר כמובן גם לסנכרן את בקרת השיוט האדפטיבית עם מערכת זיהוי התמרורים, במצב הזה היא תגביל את מהירות המכונית בהתאם לשלטים בצידי הדרך. אם יש צורך בהאצה, לחיצה הגונה על הדוושה משחררת את המגבלה.

אם כבר בתאוצות עסקינן הקופסה השחורה הזו יודעת לייצר קצב מהיר מאוד ובקלילות מפתיעה, אמנם במחיר של רעש מנוע נוכח יחסית ולא אחד שמאוד מגרה להאזנה. עם 6.5 שניות למאה הוא מאוד מפתיע במהירות שבה הוא משגר את עצמו קדימה, זו אולי לא סנסציית תאוצה שמאתגרת שרירי צוואר, אבל מפתיעה לטובה. גם בתאוצות ביניים – השילוב בין מגדש טורבו למגדש על יוצר פה רצף כוח מדליק לגמרי.

גם בסיבובים הוא לא ממהר להרים ידיים ואפשר לנהוג אותו עם המון בטחון גם בכביש המפותל. רכינות המרכב מינימליות והבלמים יודעים לשתול אותו טוב טוב גם בבלימות חזקות בנהיגה מהירה. יש חברים אחרים בסגמנט שלו שיודעים לפנות בצורה יותר מערבת ("מהנה" היא מילה שלטעמי קצת גדולה על ההתנהגות של SUV, גם ספורטיבי) וגם יגיבו יותר טוב ממנו למשחקי העברות משקל והידוקי הגה בפניות – אבל עבור מי שלא רוצה להגזים אלא רק לתפור כביש מפותל מהר ובטוח – זה לגמרי מספיק. אגב, בנהיגה הזו התעוררה גם פחות או יותר התלונה היחידה שלי לתיבת שמונת ההילוכים הפלנטרית שהייתה מעט איטית להגיב בהורדת הילוכים בעצמה או בפקודה ושאר הזמן חזרה והוכיחה שעם כל הכבוד לכפולות המצמד – פלנטרית טובה יכולה לבייש אותן בהיבט של אופי פעולה.

עוד משהו קטן, נכון שזה SUV ונכון שיש לו גם הנעה כפולה, אבל מבט אחד לגחון שלו מגלה מערך שנראה פגיע יותר מנערה בת 16 עם דימוי גוף ירוד, כך שכל רעיון הירידה לשטח ולו הרך ביותר נדחה על הסף.

בסוף יומיים של מבחן עם נסיעות מרובות בתנאים משתנים – הבחור המגודל הוציא צריכת דלק של 10.5 ק"מ לליטר, נתון מעולה למשפחתית מדהים ל-SUV לא קטן בכלל.

עושה שכל

וולוו 90CX הוא בהרבה מאוד מובנים פחות או יותר המכונית הכי טובה שוולוו ייצרה עד כה, לפחות מאלו בהן נהגתי. פחות או יותר אהבתי כל דבר בו, מהעיצוב החיצוני, האבזור, הטכנולוגיה, הנדסת האנוש, הביצועים, המרווח וכמובן עד האיכות. גם אם לוקחים בחשבון שהוולוו 90XC הקודם היה אחד מכלי הרכב הוותיקים ביותר בייצור בקבוצה שלו, עדיין, הדגם החדש בהחלט מייצר זינוק אדיר קדימה במצוינות שלו.   

הדגם עצמו מתחיל במחיר של 495 אלף שקלים לגרסת הדיזל מחומשת המושבים ומאמיר עד ל-590 שקלים ל-8T הפלאג-אין הייבריד. זו שנבחנה כאן היא כאמור ה-6T ברמת הגימור אינסקריפשן בעלת שבעה מושבים שעולה 565 אלף שקלים ובמכונית המבחן הספציפית הזו תוספות של ריפוד עור נאפה וצבע מטאלי שעולות 10,000 שקלים כל אחת. בסכום הזה הוא אמנם חופף פחות או יותר למחירן של הגרסאות המקבילות לו בהספק אצל המתחרים, אבל נסו לאבזר אותם כמוהו ופתאום פערי המחיר הם בסדרי גודל פרועים להפליא לטובת הוולוו.

וולוו 90XC החדש מתמודד בקטגוריה שהיא מאוד אמוציונלית, ובה ההחלטות על דגם כזה או אחר מושפעות בעיקר ממה שעושה הסמל ללקוח. זה אולי הסעיף היחיד שעשוי להפריע לו להפוך לבחירה אוטומטית בקבוצה שלו, ההפסד כולו של מי שיעדיפו את הקנקן על פני מה שיש בו. 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"