מבחן דרך – פורד קוגה

ישה, המבוגר "האחראי" של הפורום יצא לפגוש את הגרסה המעודכנת של פורד קוגה, ששב לזירה הלוהטת של הג'יפונים בתקווה לסיבוב שני מוצלח יותר

שלום, קוראים לי קוגה, פורד קוגה ואתם מכירים אותי בתור ה"וואלה, באמת יש לפורד ג'יפון". זה בסדר, לא נעלבתי. האמת שלא היו לכם הרבה סיבות להכיר אותי כל כך, בשנת 2014 עלו לארץ 257 אחים שלי, בשנת 2015 הגיעו 128 אחים (ביניהם גם אני). אבל אני אופטימי, כי בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2016 כבר עלו 341 אחים חדשים שלי בזכות העדכון שקיבלתי.

מה קורה פה ולמה? אז כדי לקבל פרופורציות:

קחו למשל את מלך המגזר by far קיה ספורטאג'; המספרים: 3,571 בשנת 2014, 10,933 בשנת 2015 ו-4,398 יחידות עשו עליה לארץ הקודש רק בארבעת החודשים הראשונים של 2016. יונדאי טוסון העלה באותם ארבעה חודשים 4,997 יחידות ועקף בסיבוב/בשטח את הספורטאג'.

למעשה, מתוך 258 אלף המכוניות שעלו על הכביש בשנת 2015, כ-54 אלף נרשמו כ-SUV זאת על פי החלוקה בטבלת המכירות שמביא לנו חבר הפורום car_me באדיקות (שוב, תודה) או במילים אחרות – כ-20 אחוזים. נתח מכובד בהחלט.

הישראלי מחפש השופוני והפוזה מצא את מבוקשו: הרבה פח, הרבה נוכחות, הרבה שמשות, ישיבה גבוהה (תסמונת סגן שר החוץ לשעבר דני אילון) וברוב המקרים פערי המחיר הקטנים בין הג'יפונים הקטנים אל מול משפחתיות הסדאן, סטיישן או ההאצ'בק מצדיקים את הנהירה.

כיוון שמרווח הגחון, 20 ס"מ בקוגה לדוגמה, גבוה מאשר של הפרטיות, ניתן לצלוח איתם את דרכי העפר של קק"ל בהצלחה, להתקרב לחופי הים, לכן יש המכנים אותם גם ג'יפונים. ברוב המקרים, בקצה הסקאלה של אותה קבוצת ג'יפונים קיימות גרסאות ההנעה הכפולה כדי לממש את מרווח הגחון קצת יותר.

על הברזלים

הרכב שנבחן היה בדרגת הגימור טיטניום ובעל הנעה 2X4. הוא מצויד במנוע 1.5 ליטר טורבו ממשפחת ה-EcoBoost ובבסיסו זהה לזה שבפוקוס רק שבקוגה הוא מפיק 182 סוסים ב-6,000 סל"ד לעומת 150 סוסים בפוקוס באותו סל"ד, המומנט המקסימאלי עומד על 24.5 קג"מ בטווח שבין 1,500-4,500 סל"ד, זהה לפוקוס.

נחזור לנושא בהמשך.

מבחוץ, דומה לרוב הג'יפונים בגודלו, לא אהבתי את החלק האחורי באזור האגזוזים ואת הרווח בדלתות של הנוסעים מאחורה כאילו עבר איזה תאונה לא עלינו.

הדלתות נפתחות לרווחה, הכניסה והיציאה נוחים, הטוסיק בערך בגובה המושב מתאים במיוחד לקשישים ולסובלים מבעיות גב.

הפושע העיקרי (הנהג), מקבל איך לא כיסא חשמלי, מתכוונן למעלה למטה קדימה אחורה זווית של המשענת וזווית של המושב, וכן תמיכה לחלק התחתון של הגב.

מעניין מתי כבר יכניסו מערכת עיסוי לגב?

ההגה גם הוא מתכוונן למעלה למטה קדימה אחורה, כך שהנהג מוצא בקלות תנוחה המתאימה לו, וכמובן מסתכל מגבוה על הסביבה.

הגה עור כסוי עור לידית ההילוכים, ריפוד בד משולב עור למושבים ופלסטיקה "חמימה" למגע יוצרים סביבה נעימה.

מול הנהג מד מהירות, סל"ד, חיווי חום ודלק ומעליהם מסך מערכת המידע ומחשב דרך ועוד עשרות פונקציות שניתן לגלגול ולעבור בניהן בעזרת לחצנים על גלגל ההגה.

לא אהבתי את עומקו של הדשבורד שיוצר השתקפות על השמשה הקדמית, כך גם מצבור של חיישנים מלפני המראה הקדמית שקצת מפריעים לראיה, לזה נוסף מסך המגע עם מערכת המורכבת בארץ הקודש, עם פונקציות של ווייז בלוטות' ומערכת שמע שיכולה להרקיד חצי יער. מסך המגע מרוחק ונדרשת יד ארוכה לתפעולו הנוח, המרחק יוצר גם בעיות ראיה. איך מגדילים את הסימונים והכיתוב?

מיזוג אויר (סליחה בקרת אקלים) מפוצלת לכל צד ויש גם פתח לנוסעים מאחור. שם המושב מתפצל בקיפול ביחס 40/60, המושב האמצעי לא בנוי לקלוט מבוגר בנוחות, מתאים יותר לילד מתבגר.

נפח האחסון בתא המטען 456 ליטר וגדל לכדי 1,650 ליטר כאשר המושב האחורי מקופל. טעינה נוחה מאחור, בגובה מתאים ובאותו מפלס של הפגוש.

מעל הראש גג פנורמי עם כיסוי שנעלם לכל אורך הגג, הפתיחה עצמה רק למחצית הגג, רעש הרוח מבחינתי נסבל.

 

טוב מתי מתחילים לנסוע?

רכב המבחן, עבר כ-6,800 ק"מ עד שנפל לידי. נציג חייכן ונחמד בשם תום מעניק לי את הרכב כנגד שרבוט שמי על נייר מהוה. שתי הוראות, לא כביש 6 ותדלוק עם דלקן רק בתחנות חברת דלק. מעניין למה.

מתיישב, מארגן את תנוחת הישיבה, מניע בלחיצת כפתור ולדרך. בתחילה מוזרה לי הישיבה הגבוהה אבל מתרגלים מהר. יציאה מהכרך הסואן תל אביב עולה על נתיבי איילון, סוחט את הדוושה, והרכב מזנק בזריזות די מפתיעה.

התחנה הראשונה היא ב"יערות" בן שמן.

כאמור הנעה 2X4 אז אני מגביל את התנועה שלנו לשבילים כבושים מה גם שצמיגי הרכב מישלין 235/50 על חישוק סגסוגת בקוטר 18 אינץ' לא בדיוק המתכון לשטח של ממש.

תמונה

במהירות שאינה איטית, כל גבשושית ומהמורה מגוהצים (כך גם הבמפרים שנשתלו בכפרי, תחת כל עץ רענן), ובסיבוב ניתן "לזרוק" את החלק האחורי די בקלות.

על משטח כזה, אבל לא רק, אלא גם על אספלט משובח, סחיטת הדוושה ממצב עמידה יוצרת מלחמת הגה (טורק סטיר), שאם משחררים לגמרי את האחיזה מההגה הרכב יסטה ימינה בחדות. פניות קלות במהירות איטית וסחיטה של הדוושה, תפרפר חופשי את הגלגל הפנימי לסיבוב.

התחנה הבאה לנס הרים "רינג".

דווקא כאן הוא התאקלם לא רע, עם שפע סוסים ומומנט ולמזלי הרב עם תנועה דלילה, ניתן לפתח קצב טוב. הכל כמובן יחסי, העקומות נלקחות בביטחון, לא מושפע כמעט משינוי גובה בסיבוב, ההגה אילם, אפילו לא מדבר בשפת הסימנים, עדיין ניתן להיכנס לסיבוב ולשמור על הקו בצורה טובה.

ובלי רע אי אפשר אז ...

זווית גלגול יחסית גבוהה, המושב לא מחזיק אותך במקום, ובמעבר מהיר מפניה בכיוון אחד לפניה בכיוון השני אתה מקבל מחלת ים קלה.

הבלמים נבדקו, בולמים בצורה טובה ללא דעיכה. אבל בבלימת חירום, בהיעדר תמיכה אתה תמצא את עצמך מחליק מהמושב, הפעם קדימה.

תיבת ההילוכים אוטומטית עם אפשרות להחלפה ידנית הן במצב "נורמל" הן במצב "ספורט".

במצב הרגיל בדוושה סחוטה ההילוך יתחלף ב-5,750 סל"ד במצב ספורט ב-6,000 סל"ד.

אם אתה לא מתקרב ל-6,000 סל"ד ההילוך נשאר בהילוך שקבעת בתצורת ספורט, במצב נורמל מחליף בסל"ד של 3000-4000.

ההחלפה הידנית נעשית בכפתור שנמצא על גבי ידית ההילוכים ולא מההגה, או בהזזה שלה וזה גורר תפעול לא נוח. נקודה.

שימוש בהילוכים לבלימה כמובן שאפשרי, אבל הוא לא נותן לרדת בהילוך נוסף גם אם לאחר ההורדה הסל"ד יהיה רחוק ממקסימום הסל"ד של מצב הנהיגה, מעצבן משהו.

למרות התלונות האלו, בסך הכל התיבה מתפקדת יפה מאוד, ההעברות חלקות ואם אתה במצב של נהיגה מנהלתית ורגועה העדות היחידה להחלפה היא השינוי במד הסל"ד. בסגנון נהיגה כזה, במהירות של 100 קמ"ש, הסל"ד הוא כ-1,800, נינוח לחלוטין.

הוא מתחיל להיות לא שקט במהירות של 110 קמ"ש וצפונה עקב הרוח, וגם רעש בלתי נעים במעבר על אספלט בכבישים סוג ב' כמו לא מעט קטעים בכביש החוף.

המנוע מאיץ יפה הן מעמידה הן בהאצות הביניים, ועולה בסל"ד בצורה חלקה עד לסוף. ישנה השהייה קלה בלחיצה חזקה עד שנאספים כל הסוסים, אבל זה לא דרמטי. מבחינה זו הקוגה ביתרון על כל מתחריו במספר הסוסים, בזינוק ל-100 קמ"ש 9.9 שניות ומהירות מקסימלית 200 קמ"ש, על פי נתוני היצרן. לצורך בדיקת המהירות עברנו לממלכת ירדן, אני ראיתי 180 קמ"ש, כנראה שחלק מהסוסים התעייפו או נעצרו במכס, או שנדרש מסלול המראה ארוך יותר ואולי שימוש בהילוך החמישי, ולא בשישי שהוא הילוך יתר ((Overdrive.

התחנה השלישית בדקה את המצב מבחינת גברת ענבל ישראלי – הוא טיפס כמו גדול על המדרכות.

מבחינת צריכ(ח)ת הדלק. גמענו 70 ליטר בנזין על אמת לא על פי המחשב  בנסועה של 615 ק"מ כלומר 8.8 ק"מ לליטר, כאשר כ-100 ק"מ מתוכם בדוושה סחוטה.

נסיעה בקטע מישורי של כביש החוף, ממחלף קיסריה למבואות חיפה חזרה לקיסריה סיבוב וחזרה לעתלית, 107 ק"מ בסך הכל במהירות של 100 קמ"ש בבקרת שיוט, (אוי, איך שאני סבלתי בשבילכם) נגמעו 7 ליטר על פי מחשב הרכב, הצריכה - 15.3 ק"מ לליטר. יפה מאוד. עוד שתי תובנות על מהירות השיוט בכביש החוף – ב-100 קמ"ש כולם עקפו אותי, בחזרה על 120 קמ"ש אני עקפתי את הרוב

על פי המפרט הטכני נתוני הצריכה הם: עירוני 11.6, בינעירוני 16.7, משולב 14.5 ק"מ לליטר.

די אם אציין שבעליה לכפר מגורי במהירות תלת ספרתית, מחשב הדרך לא התבייש להראות פחות מ-3 ק"מ לליטר.

מי שרוצה להתעמק יותר, באתר של פורד יש מפרט טכני, פרוספקט, וספר רכב עם 329 עמוד מתוכם 90 עמודים רק עבור מערכת השמע. ראבאק.

בסופו של יום

כאשר מבקשים לפרוט את הסיפור של פורד קוגה בהיבט של תמורה למחיר, יש כמה דרכים לעשות את זה. עם 182 סוסים, יש לו את נתון ההספק הגבוה ביותר בקטגוריה, הרכב שנבחן עולה 173 אלף שקלים, כלומר כ-950 שקלים לכל סוס.

קיה ספורטאג' עולה החל מ-138 אלף שקלים ל-133 סוסים, כלומר כ-1,040 שקלים לסוס. הביצועים של הספורטאג' נחותים משל הקוגה, וגם בגודל הקוגה עדיף, הספורטאג' לעומת זאת מצויד במיני מערכות בטיחות אקטיבית שאין בקוגה, והפרש של 35 אלף שקלים לא הולכים ברגל, יעידו על כך מספרי המכירות.

 אם להיות הוגנים אז רמת גימור ואבזור דומים לרכב הנבחן תעלה בספורטאג' 153 אלף, 20 אלף פחות + מערכות בטיחות אקטיביות.

בהשוואה למיצובישי אאוטלנדר (רמת גימור instyle שלה אבזור דומה לרכב המבחן) שמחירו 164 אלף שקלים עם 150 סוסים שמכרו בינואר –אפריל 2016, 3,038 יחידות או למאזדה cx5 executive שעולה 165 אלף שקלים עם 165 סוסים ומכר 1,270 יחידות, המצב סביר יותר מבחינת המחיר אבל לא בכמות המכירות.

ונשאלת השאלה למה?

דרך שניה לבחון את המצב הוא מול משפחתית מבית. פורד קוגה יושב על שלדת הפוקוס. מבחינת תיבת ההילוכים והמנוע יש זהות מוחלטת (פרט לכך שבקוגה 182 כ"ס לעומת 150 כ"ס בפוקוס) אבל המשקל של הקוגה מקזז את ההשפעה על הביצועים. אם מישהו אמנם נזקק לתא מטען מרווח אבל לא בהכרח מפלצתי, אם ירידות לדרכים הכבושות של קק"ל מבוצעות במספר מועט של פעמים בשנה, למה לא לבחור מאותו בית את פוקוס טורר. נכון, אין שופוני, אבל יש עוד 38 אלף שקלים בכיס. ברמת גימור כמעט זהה.

סיכום שלי: פורד קוגה יקר מכל מתחריו, מכאן אולי מיעוט המכירות אבל כרכב הוא מספק את הסחורה ועושה זאת ברמת ביצוע טובה.

יש לכם עוד שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"