מבחן דרך - מזראטי גיבלי

מזראטי גיבלי היא האחרונה בסדרת הכתבות שלנו על מכוניות הסאלון, האם שווה לדחוק את התקציב עוד קצת כדי להתבשם בניחוח אקזוטיקה בסגמנט הזה?

אז למי שעקב, דניאל ואני פרסמנו בחודשים האחרונים סדרת מבחנים לרכבי סאלון בתקציב של כחצי מליון שקלים.

נהגנו בכולן, אאודי A6, אינפיניטי,Q70  ב.מ.וו 528, יגואר XF, לקסוס GS, מרצדס E400, קאדילק CTS, אחרונה נשארה המזראטי גיבלי, שאמנם קצת חורגת מהתקציב (הגרסה הבסיסית מתחילה ב-689,000 שקלים) אבל כשנכנסנו לאוטו איטליה היא יותר התאימה לסדרת הכתבות מאשר ה-488 ספיידר של פרארי, והיינו חייבים לצאת משם עם רכב.

אז לקחנו את המזראטי, ויצאנו לסופ"ש לנסיעת המבחן. (ספוילר: צילמנו את הגיבלי בכניסה לשיבלי).

רכב המבחן – מזראטי גיבלי 3.0 V6 עם צמד מגדשי טורבו (המנוע מיוצר במפעל פרארי) עם 330 כ"ס. כולל חבילת ספורט עם חישוק 19 אינץ', צמיגי ספורט רחבים, וחבילת אבזור מורחבת.

הגיבלי בכניסה לשיבלי...

בחניה

המכוניות בקבוצה הזו נחלקות לשלושה סוגים עיקריים. כאלו שכשאתה ניגש אליהן בחניה, או עומד איתן ברמזור ואלו שמסביב נשארים אדישים.

הסוג השני - אלו שסביב מנתקים קשר עין ומפנים ראשם הצידה, כדי להימנע מעימות או אי הבנה איתך, בהנחה שאתה בעל הרכב.

והסוג השלישי - המזראטי – כולם מפנים את הראש אליה, מחייכים, מפרגנים, מצביעים ומראים לילד שאיתם, מבינים שמדובר במשהו מיוחד, שלמרות חזותו הכוחנית והאגרסיבית, מעלה חיוך.

בצדק, כי המכונית באמת יפיפיה, ותחושת הייחודיות נשמרת גם בתא הנוסעים היפה (בגרסת המבחן עם עור בשני גוונים בתא הנוסעים). גם בפנים, כמו בחוץ, השיק האיטלקי מורגש בכל סמ"ר, ואתה בהחלט מרגיש במכונית סאלון יקרה מאוד, שמלבד איכות חומרים והרכבה גבוהה מאוד, העיצוב עצמו הוא חושני ו"חי", ולא רק יעיל.

כמו אצל האיטלקים, יש מקומות שבהם העיצוב חשוב מהיעילות, למשל במסגרת החלון בדלתות. אין כזו. זה יפה יותר, אבל פוגם בבידוד הרעשים מהחוץ, או למשל צמצום הידיות ליד ההגה, כדי לשמור על עיצוב יפה (ומוצלח) של לחצני העברת ההילוכים שליד ההגה, צמצמו את ידית האיתות וידיד המגבים – לידית אחת. יפה יותר, אבל לא ממש פרקטי.

הרכב מצויד במסך מגע יעיל ונוח, אבל מלבד האודיו והמיזוג – כמעט ואין צורך בו.

המכונית היא מכונית "אנלוגית", מחוספסת, ואמיתית, במובן שהיא לא מעמיסה עליך דברים שאתה לא צריך. אפילו לחצני האודיו שנהוג לראות על חזית ההגה, נמצאים בצידו האחורי של ההגה, סמויים, כך שעדיין נח להשתמש בהם, אבל הם משאירים תחושה של לוח מחוונים נקי ללא מתגים מיותרים. תאורת אוירה פנימית כמעט ואין.

תא נוסעים יפה מאוד, אבל לא מאתגר את הטובים שבקבוצה בסעיפי האבזור או הנדסת האנוש

אז איך מפעילים את אבזור הבטיחות המתקדם? לא מפעילים אותו. הוא איננו. בניגוד לשאר המכוניות בקטגוריית הסאלון, במזראטי אין מערכות התראה על סטייה מנתיב, שמירת מרחק, חיווי שטחים מתים.

זה חצי מצחיק חצי עצוב איך לומר, שרכב של כ-750,000 שקלים הוא ספרטני, אבל הרכב באמת מרגיש כ"אנלוגי", אמיתי, ולא כמו אייפון מוטורי או גאדג'ט נוסע.

 

מניעים ונוסעים

בעיר, כצפוי, האוטו נוקשה מאוד. זה מצטרף לבידוד הרעשים מבחוץ שאינו גבוה (בשל העדר אותה מסגרת בחלון), צליל המנוע נשמע היטב. בהתחלה זה מפתיע שהמנוע נשמע בתא הנוסעים במכונית סאלון, אחרי כמה שניות נזכרים שזה צליל ערב של מזראטי, ואחרי כמה דקות מתרגלים לזה. במיוחד אם אתם חובבי רכב.

מידת החישוקים מתחילה ב-18 אינץ', ברכב המבחן היא 19 אינץ', וניתן להזמין עד 21 אינץ'. כדאי לשקול היטב לפני שמגדילים עוד את החישוקים כי זה בעיקר מגיע על חשבון הנוחות.

מחוץ לעיר, כאשר הלב הוא מנוע של פרארי, עם צמד מגדשי טורבו, צליל מנוע ומפלט מענג, גיר יעיל – זו כבר התחלה טובה.

במצב הנהיגה החסכונית I.C.E – INCREASE CONTROL EFFICIENCY, שמתפקד כמו סוג של מצב "שלג" הוא מספק את הדרישות, אבל כשרוצים נסיעה נמרצת יותר, עם האצות מהירות יותר, והתגברות על השהיית הטורבו מוטב לעבור למצב רגיל, או מצב ספורט.

מה בעצם קורה במצב ספורט?

הגיר (ZF) נמרץ בהרבה ושומר על סל"ד גבוה בהילוך נמוך, אבל נדמה שזה השינוי היחיד. ההגה – הוא תמיד במצב ספורט. בהמשך ל"חספוס" של המכונית – ההגה הוא הידראולי. ללא תגבור חשמלי. מצרך נדיר בקרב חובבי רכב. אפילו חלק ממכוניות הספורט הטהורות כבר הידרדרו להגה חשמלי לחלוטין המנותק מכנית מהכביש. המתלים – הם תמיד במצב ספורט. הם לא אדפטיביים.

בקיצור, וזה כבר די ברור לנו, מדובר במכונית ספורט שגם יודעת לענות על דרישות סאלון. לא ההפך.

הגענו לכביש המופלא העולה מחמת גדר לרמת הגולן, וידעתי שברגע שדניאל יעלה בכביש הזה עם המכונית, אני אדבק למושב הנוסע בהאצות, ודניאל יידבק למושב הנהג בכלל, ולא יוותר עליו לכל אורך  סוף השבוע.

ככה זה בין חברים. עין אחת פקוחה ועין אחת עצומה. אבל האמת, שהיו קטעים שעצמתי את 2 העיניים. דניאל גדש את המכונה בנפתולי ההר במיומנות מפליאה, ושנינו נותרנו פעורי פה מהחיבור של דניאל למכונית ויחד איתה לכביש. 

אז כצפוי ממכונית ספורט איטלקית אמיתית, היא העניקה חוויה אמיתית לנהג ולנוסע, ואם היו צופים לאורך הכביש, גם הם היו נהנים. יש מכוניות שעלו את הכביש הזה מהר יותר ממנה, היא עשתה זאת יפה מכולן. 

לרכב חלוקת משקל מושלמת של 50:50 (לכן לדוגמא, המצבר בתא המטען) האיזון הזה מתבטא בהתנהגות משובחת בכניסה ויציאה מפניות ובידיים מיומנות מאפשר משחקי העברות משקל מענגים. בשילוב עם בלמים חזקים ועמידים לאורך זמן, גם תחת עומס נוסכת המכונית ביטחון רב בכבישים מאתגרים ומאפשרת להלך על הקצוות וליהנות מזה. למי שהחלק הזה במבחן מעניין אותו מכל השאר, מומלץ להזמין את הגרסה עם המנוע החזק יותר.  

מבחן הפרידה

אם חשבנו שהייה קשה לנו להגיד שלום ליגואר XF, טעינו, זו הייתה לנו הפרידה הקשה מכולן.  

מכונית "אנלוגית" ומדוייקת, חדה ומחוספסת בדיוק במידה. מעניקה הרבה יותר "ספורט" מ"סאלון", שמיועדת לחובב ההגה, שמעריך רגש לרכב וממנו. בקטגורית הסאלון , בכל המכוניות שבחנו, הענקנו דגש רב לתחושה סאלונית שהיא תוצר של בידוד מהכביש ורעשי הסביבה. 

המכונית הזו בחרה אחרת. היא צאצאית שנושאת גנים אמיתיים של מכונת נהיגה לנהג, והם באים לביטוי בחיוך שלו, ובחיבור אל הכביש.  

קראנו לה ספרטנית, היא ממש לא, אבל הכוונה היא שהמכונית הזו קורצה מהחומר שהוא המרכיב שבזכות כמה גרגירים ממנו, הופך אפטר-שייב מפונפן, לבושם עם חספוס, חיות, ומצ'ואיזם במידה מושלמת.