מבחן דרך – קיה קרניבל החדש

למרות שבשנים האחרונות הועם זוהרם של המיניוואנים על ידי מתקפה כלל עולמית של קרוסאוברים בעלי שבעה מקומות ישיבה – סיבוב במיניוואן של קיה מוכיח שיש להם עוד מה להציע

פתאום קלטתי שאנשים ממש מסתכלים עלי, אז נכון שבימים של סכינים נשלפות, אני, כגבר מזוקן (ברוב ימות השבוע) אכן מראה שגורם לאנשים לבחון אותי שנית, אבל הפעם זה לא היה זה. הם הסתכלו על המכונית שבה נהגתי, ולא זו לא הייתה מרצדס S קלאס או מיצובישי אטראז' – זה היה מיניוואן, מיניוואן גדול ורבוע של קיה.

לקח לי גם זמן לקלוט שאלו רק אנשים מסוימים שמסתכלים עלי, הם היו מהסוג שמביט על משבר גיל הארבעים דוהר אליהם במהירות של הפורשה שהם לא יקנו לעצמם לעולם במהלכו. עם שני בוסטרים ומושב בטיחות במושב האחורי, עם רצפת מכונית שעשויה שכבות גיאולוגיות של במבה, אפרופו, ביסלי, כיפלי, קיא, תפוצ'יפס וחוזר חלילה. הם הסתכלו עליו כמו שבני עשרה הביטו בי בב.מ.וו X6 מבט של "פשששש..." מעורב ב"וואוו" מהול ב"יאללה איזה דבר באמא'שלי".

האמת, היו להם את כל הסיבות.

מובילי בני ישראל

כבר מסוף שנות השמונים, כאשר משני צידי האוקינוס הופיעו שני מובילי נוסעים דומים להפליא – קרייזלר וויאג'ר ורנו אספאס מיליוני בתי אב ובעיקר בתי אם שמפזרת בחוגים גילו את קסם המיניוואן – קופסה רבועה ומרווחת, המסוגלת להושיב משפחה על ציודה בנוחות ולשמש גם כרכב הקפצות מזדמן.

השנים שחלפו הביאו לזירה מתחרים בדמות הקרוסאוברים בעלי שבעת המושבים, שלמרות שמציעים שימושיות נחותה בהרבה מהמיניוואנים, כמו כל קטגוריה לידה הם עוברים – נתנו לה ביס רציני. כדי להתמודד עם התחרות הזו למיניוואנים אין ברירה – הם חייבים להיות טובים הרבה יותר בנקודות הבסיס שלהם.

והנקודה הראשונה היא בהחלט הרושם הראשוני של העיצוב שלו, אולי בתמונות הוא נראה כמו קובייה ענקית ואפורה אבל באחד על אחד הוא מאוד מרשים בממדים שלו ובעיצוב החיצוני במיוחד של החזית. עוד נקודה אחת, אבל כזו שתחזור באופנים כאלו ואחרים בהמשך המבחן – זו ההקפדה על הפרטים הקטנים שיש כאן. מכסה הוונטיל, כן, הפקק המתברג ההוא – צבוע בכסף. זה אולי ישמע לכם מוזר, ולא אני ולא אתם הייתם שמים לזה לב סתם ככה, אבל יש מאחורי זה מחשבה של שילוב שלו במראה הכולל של חישוק הסגסוגת.

קופסה רבועה, אבל עדיין מאוד מרשים

בתור רכב שמיועד לשוק האמריקני ומגיע אלינו בגרסתו האמריקנית – תא הנוסעים הוא כל קלישאה שתרצו לזרוק באוויר. החל מסביבת הנהג שהיא דונמים על דונמים של מכונית ככל שהעין רואה. אבל בניגוד לכלי רכב כמו טויוטה סיינה הן המראה והן איכות החומרים פה היא מצוינת. הכל מוקפד מאוד בשילובי הגוונים והמרקמים. למרות הגודל האדיר קל מאוד להתמצא ולתפעל את כל המערכות כולל בקרת האקלים המפוצלת עם השליטה לאחור ומסך המולטימדיה הגדול. מילה על מערכת המולטימדיה, בעוד הצימוד והתפעול, כולל הזרמת המדיה ואיכותה מצוינים – יש לו עדיין גליצ'ים דוגמת זה שכאשר משמיעים מוזיקה מהטלפון ובמקביל עושים שימוש ב-WAZE המובנה – במעבר בין המוזיקה להנחיות הנהיגה המערכת משום מה מתעקשת לעבור דרך הרדיו לכמה שניות ולא ישר בחזרה למוזיקה.

דונמים על דונמים של סביבת נהג שימושית, מעוצבת ומאובזרת

מבחינת תאי אחסון יש כאן תא, מגירה, שקע, מדף ומחזיקי כוסות בכמויות שמאפשרות לעבור לגור כאן. ייתרונות אדירים המוכרים למי שיוצא לנסיעות משפחתיות בהן כמות הפיצ'יפקס שאתם נושאים איתכם היא פשוט בלתי נתפסת. יש גם לא פחות מארבעה שקעי USB ועוד שני שקעי מתח שיבטיחו שתוכלו להטעין כל אביזר נייד שתחשבו עליו בזמן נסיעה. בכלל, אני לא אטריח אתכם בכל האבזור, אבל באמת שלא חסר פה כלום וטוב שכך, הוא משווק ברמת גימור אחת בלבד – EX. זוכרים את העניין של הכיסוי ונטיל? אז גם פה יש קטע כזה – על הפאנל של ידיות הדלתות יש הדפס עדין מאוד של צורות הנדסיות, לא אני ולא אתם הייתם מחפשים את זה, אבל זה שם – שוב החשיבה על הדברים הקטנים האלו.

הכניסה לחלל המרכזי של הקרניבל נעשית על ידי שתי דלתות צד חשמליות גדולות מאוד ושם בשורת המשבים השנייה והשלישית הוא בהחלט ממשיך להרשים עם פתרונות ישיבה ואחסון שמאפשרות הסעת שבעה או שישה נוסעים מאחור בהתאם לתצורה הנבחרת. שורת המושבים השנייה ניתנת להזזה ולישיבה בתצורת שני כסאות מלאים ומעבר לשורה השלישית, שני כסאות עם מסעד יד באמצע ושלושה כיסאות (האמצעי נתיק, אבל מושב אמיתי). שורת המושבים השלישית יכולה לאכלס בקלות שני מבוגרים בגודל מלא, עם נוחות גבוהה, או שולשה בנוחות בינונית, כולל יציאות מיזוג.

שורת המושבים השלישית תכיל שני מבוגרים בגודל מלא בקלות ובנוחות

תא המטען אדיר, פתיחה שלו (חשמלית, כמו הדלתות גם כאן עם אפשרות מהשלט) חושפת 960 ליטרים באמבטיה עמוקה מאוד ונוחה לגישה וזה עוד עם שורת המושבים בשימוש. קיפול השורה השלישית נעשה ביד אחת ובקלות – נתתי לקנצלרית אפילו לנסות והיא העניקה ציון מצוין לתפעול. עם השורה האחורית מקופלת הנפח עולה ל-2,220 ליטרים בהם העמסנו ריהוט של כמעט דירה קומפלט מאיקאה ובזמן שבניתי אותו הבנות פרסו מזרונים וישנו מאחור על הרצפה השטוחה – להיט לטיולים.

רק שתי קטנות לפני סיום – באמת שאני לא מבין מה עבר בראש של האיש שהחליט שריפודי בד בהירים הם הדבר הנכון לרכב שיסיע ילדים, זה ימשיך להיראות טוב לפרק זמן קצר מאוד. דבר שני הוא שעון הזמן שאם הכוונה לא הייתה קטע רטרו לשנות השמונים, באמת שהיה אפשר לשים שם משהו קצת יותר מודרני.

ויסעו ויחנו

עם אורך כללי של קצת יותר מחמישה מטרים (511 ס"מ) ורוחב שנושק לשני מטרים (198 ס"מ) הייתי בטוח שהתמרון שלו החוצה מתל אביב יהיה סיוט. אבל מפתיע לגלות עד כמה טוב הוא מתמרן בעיר, אמנם לוקח כמה דקות להתרגל לממדים, אבל מהר מאוד תנוחת הנהיגה המאוד גבוהה והעיצוב הרבוע שלו מאפשרים להשתלט מהר על העסק. הנוחות בעיר טובה כשהוא ריק ומצוינת כשהוא מועמס.

המנוע פה הוא בנזין V6 אמריקני מאוד באופי שלו. 3.3 הליטרים שלו מוציאים 276 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-34.3 קג"מ ב-5,200 סל"ד, אבל אין שום צורך להגיע למספרים האלו, כל ליטוף של המצערת מגלגל אותו קדימה בעוצמה של אוגדה ממוכנת עד שלפעמים צריך לעדן את הלחיצה בתמרון צפוף.

עם העלייה לכביש המהיר הוא התגלה כצובר קמש"ים בקצב מאוד מאוד מפתיע לגודל שלו מדידה לא רשמית שלי הצביעה על כ-8 שניות למאה קמ"ש – מאוד זריז – הרבה יותר ממה שהמשפחה תהיה מוכנה לסבול יותר מפעם אחת, מניסיון.

גם בכביש המהיר הנוחות והשקט היו מרשימים מאוד, בשעת לילה מאוחרת בשיוט נעים של 150-160 קמ"ש בכביש 6 התנהלה שיחה רגועה ביני לבין הקנצלרית (עד שהיא הציצה במד המהירות...). אלו רק גלי אספלט ולא גדולים במיוחד שגורמים לו להתנודד קצת יותר מדי על ציר הרוחב, נדנודים שממשיכים גם הרבה אחרי שגל האספלט כבר נעלם במראה האחורית.

לא דחקתי את הקרניבל לכביש נהיגה תובעני במיוחד ולא היה צורך. הוא מגלה מהר מאוד מה עמדתו בנושא – יש המון אחיזה, אבל ההגה הרך לא מספק שום תחושה וזוויות הגלגול שהוא מפתח בפניות מורידות את החשק. דוושת הבלמים הרכה שבנהיגה מנהלתית מאפשרת ליטופים קלים לא משרת ביטחון כאשר היא צריכה פתאום לבלום את המקרר התעשייתי הזה ממהירות תלת ספרתית לפניה הדוקה – אז אל תנסו את זה איתו בכלל. חבל.

הקפדה יוצאת דופן ומרשימה על הפרטים הקטנים

ועכשיו כולם ביחד

לסיכום, קיה קרניבל החדש הוא פחות או יותר הרכב המושלם למשפחה הרתומה למאמץ הדמוגרפי. הוא נראה טוב, חזק, מאובזר מאוד, שימושי להדהים, נוח בשימוש שוטף ובכלל - כלי רכב שפוגע בול במטרה אליה הוא מכוון. הנקודות היחידות שהוא רושם לרעתו הן אותה רכות מוגזמת וצריכת דלק אמריקנית להפליא של כ-8 ק"מ לליטר במקרה הטוב. למעט פן צריכת הדלק והדינאמיות הוא בהחלט עדיף על המיניוואנים האירופים כמו סיאט אלהמברה או פורד גלאקסי (האחרון עומד להתחלף) ומול מתחריו האמריקניים כמו שברולט טרוורס וקרייזלר וויאג'ר הוא מציע עידון, תחכום ואיכות עדיפים. קצת מעליו בממדים נמצא סאניונג רודיוס, אבל הוא לא באמת מאתגר אותו בכל היבט אחר.

עבור 220 אלף השקלים הנדרשים עבורו, שהם לא סכום פעוט לכל הדעות הוא מציג תמורה מצוינת ובהחלט המיניוואן המלא המומלץ ביותר מבחינתי.