תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • לנדרובר
  • לנדרובר דיסקברי 4
  • לנד רובר דיסקברי 4 – אומרים שלום

    לנדרובר דיסקברי 4

    הדור הרביעי של לנד רובר דיסקברי מפנה את מקומו ליורש, רגע לפני שהוא נעלם, שלחנו את יואב (המוכר בכינוי discoTD5) לסיבוב פרידה פילוסופי על גבי האריסטוקרט שלא מפחד לטבול בבוץ

    • 10-10-2016
    • מאת: יואב פולס, צילום: גדעון בוקסר, יואב פולס

    איך מתחילים 'מבחן' שהוא לא באמת מבחן אלא יותר סוג של 'שיר פרידה'? כשקינן התקשר לספר שיש דיסקברי 4 למבחן פרידה, הדבר היחיד שהתנגן לי בראש היה שירו של שלמה ארצי "שיר פרידה":

    זה שיר פרידה                            כמו חופים של ים עוזב                  זה שיר פרידות 
    אז בואי רק אמרי שלום                אני עובר עכשיו ממך                    תמיד אומרים בין השורות
    אני אומר תודה                             בין דמעות ובין כאב                     שכמו חידות
    ואת יודעת שחלום                       אני הולך אני...                             פרידות גם הן אינן פתורות
    סופו להתגשם...                                                                           אין בי מנוחה
    אני אומר תודה                                                                             רוחך שבי 
    ואחר כך נושק                                                                              גם היא בוכה



    הרומן שלי עם הדיסקברי הוא ארוך מאוד. סוג של 'שונאים סיפור אהבה'. אין ולא יהיה רכב שטח כמו הדיסקברי בדור הראשון והשני. לטוב ולרע. בעצם גם לא כמו הדור השלישי והרביעי.

    רק למען הסדר הטוב, כדי להכניס אתכם לסיפור המסגרת של כותב שורות אלו, היה לי דיסקברי 97' שלוש דלתות עם מנוע דיזל 2.5 ליטר 4 צילינדרים, דיסקברי 98' דיזל EDC (ניהול מנוע חצי ממוחשב – עוד המצאה של לנד רובר – רק המזרק הרביעי ממוחשב, כל היתר מתיישרים לפיו. כשהוא מתקלקל אתה מקרטע מרמת הגולן הביתה (מבוסס על סיפור אמיתי), דיסקברי בנזין 3.9 ליטר עם מנוע V8 לאישה שאחרי שבועיים סירבה להמשיך לנסוע עליו ורצתה רק את הרנו סניק שלה (וזה כבר סיפור  קורע לב אחר), דיסקברי 2 עם מנוע דיזל 2500 סמ"ק אבל עם חמישה צילינדרים שכינויו הואTD5  (כן, מכאן הניק באתר) וזהו. כאן כבר נשברתי. הרע גבר על הטוב. חלק גדול מחברי שמטייל איתי, עדיין נוסע במכונות המצחיקות / מוזרות / מדהימות / אהובות / שנואות הללו, בין אם זה דיסקברי מהדור הראשון, דיסקברי מהדור השני ודיסקברי מהדור השלישי. עבורי, הדיסקברי 2 היה הלנד רובר האחרון שהחזקתי בבעלותי, אבל המכוניות הללו ממשיכות לבעוט ולשרת את חבריי הקרובים ביותר.

    הדיסקברי 3 היה כבר רכב אחר לגמרי. בעוד שהדור הראשון והשני היו מכונות שטח קשוחות, עם שלדת סולם שני סרנים חיים וים של תקלות מוזרות, דיסקברי 3 שהוצג ב-2005 כבר היה חיה מסוג אחר לחלוטין. מרכב אחוד, ארבעה מתלים נפרדים, קפיצי אוויר בארבע פינות הרכב, בורר מצבי שטח (שגרר הרבה צחוקים שצריך לנסוע עם גיאולוג צמוד אבל בפועל המערכת עבדה נפלא), מיליון מחשבים ורכב שכשהוא תקין אין שני לו בפאר על הכביש, ובעבירות המופלאה בשטח. מופלאה באמת. אצלנו בחבורה הרכב קיבל את הכינוי "המעליב". ככה קראנו לו. הנה המעליב בא. כשרכבי שטח שלא נגעה בהם השכינה פירפרו, העלו אבק וסלעים, עשו רברס וניסו שוב בזווית שונה מעט, הגיע המעליב הזה, כשבעליו (כן רני, זה אתה) שומע מוסיקה קלאסית באקווריום הממוזג שלו, מכוון את ההגה, ומסתכל עלינו במבט של פליאה שאומר "אתם אשכרה לא יודעים לנהוג אם היה לכם קשה כאן". המבטים התחלפו למבטי פליאה / צחוק שלנו כשהוא היה עוצר באמצע נחל פארן או נחל ערוד. יוצא מהרכב, נועל אותו, פותח, מתניע וממשיך. הוא עשה פשוט ריסטארט למחשב ואיפס את התקלות שצצו לו במחשב הרכב. ועדיין לא תצליחו לשכנע אותו לקנות לנדקרוזר או פאג'רו. אתם מבינים את התמונה הכללית, בעלי דיסקברי לדורותיו מנהלים מערכת יחסים מלאה עם הרכב. הם רבים איתו, משלימים איתו, מוציאים עליו כסף, ומסבירים לכל היתר ש 'בשבילי זה הרכב הכי טוב בעולם'.

    דיסקברי 4  הציג אבולוציה משמעותית לדיסקברי 3 תוך שהוא מציג מראה מעודכן לאותו עיצוב כללי, מזוהה וייחודי. אבל אליה וקוץ בה, דיסקברי 4 כבר הגיע עם חישוקים וצמיגים שלא היה ניתן בעלות סבירה למצוא להם תחליף הולם יותר למי שרצה להמשיך להשתמש ברכב השטח המופלא הזה גם ב...שטח.

    צמיגים בחתך נמוך זה נפלא בכביש אבל נורא ואיום בשטח. זה כמו לקחת רכב עם צמיגי שטח מלא למסלול ג'ימקאנה. זה הכי no go שיש. וזו אולי הביקורת הכי גדולה שיש על דיסקברי 4.

    אם עשיתי לכם בלגאן עם כל הדגמים, אז הנה תמונה שמציגה את חמשת הדורות של הדיסקברי (הדור הראשון עבר מתיחת פנים קלה לפני הדור השני, אל תהיו קטנוניים):


     

    הדיסקו 4 "שלנו" מגיע עם מנוע דיזל 3.0 ליטר, 256 כ"ס, 4X4 קבוע ותיבת הילוכים אוטומטית עם 8 הילוכים. אנחנו מקבלים את הדיסקברי 4 הצמוד רמי ווקסמן, סמנכ"ל השיווק של חברת המזרח. בטופס עליו אנו חותמים אנחנו מתחייבים שלא לנסות אותו בתנאי שטח קשים מדי, אבל איש הלנדרובר שלנו מאתגר אותנו: "חבר'ה תהנו. אל תפחדו" כמו שנאמר - יודע צדיק נפש בהמתו. הכניסה לדיסקברי מרגישה כמו מפגש אחרי שנים עם בן משפחה אובד. מולך חופת לוח מחוונים עם מד סל"ד גדול משמאל, ומד מהירות מימין. ביניהם צג לטמפרטורת מנוע, מד דלק, מצב תיבת ההעברה, מצב ה-terrain risponse (זו המערכת המאפשרת לנהג לבחור  בין תנאי השטח השונים – רגיל, קרח, בוץ, סלעים, חול ובהתאם משנה את הפרמטרים של ניהול המנוע ועוד).

    במרכז הדשבורד צג מקורי עם מיליון אפשרויות שונות. BT, USB, מקום לדיסק אמיתי, ועוד. מתחתיו שתי חוגות לשליטה שונה במערכת השמע (בנוסף לזה שהצג הוא צג מגע), שעון זמן אנלוגי חביב, ומתחת חוגות השליטה על מערכת המיזוג המצוינת. בתחתית הקונסולה תמצאו כבר את הכפתורים המרחיבים אישוניו של עכבר השטח, הטריין ריספונס, שליטה על גובה הרכב, בורר שליטה על תיבת ההעברה HIGH ו-LOW ועוד.  סה"כ למרות ריבוי הכפתורים שנראים בהתחלה כעומס מסוים לעומת העיצובים הנקיים הנפוצים היום, גם בלי לקרוא את ספר הרכב ההתמצאות לעכברי השטח נעשית בשניות ספורות.

    איכות החומרים היא כבר משהו אחר. בעוד שהחיפוי העליון של הדשבורד הוא מחומר דמוי עור, רך ונעים, ככל שיורדים למטה ניכר הגיל של הדיסקברי 4, איכות החומרים כבר לא ב"תקן" העכשווי, אפילו רחוקה ממנו. החומר עצמו מחוספס ולא נעים למגע, וחלק מחיבורי המשטחים עשוי ברישול. לא משהו שאתה מצפה מרכב של כ-600 אלף שקלים. הלקסוס הכי בסיסית בנויה בכמה רמות מעל מבחינת גימור ואיכות חומרים. גם המראות בסכי השמש הקדמיים (מה? ללא תאורה?!) לא מרגישות כשייכות לרכב ברמת המחירים הזו.

    תאורת הפנים זה כבר סיפור אחר, נורות עוצמתיות מעל הדשבורד, לד אווירה, לדים לידיות הפתיחה והאחיזה בדלתות הקדמיות, תאורה לדוושות בעת פיתחת הדלת ועוד. גם היושבים מאחורה לא מקופחים עם צביר תאורה שיכול להאיר את איצטדיון האתלטיקה הקלה בהדר יוסף.

    מושב הנהג מחזיר אותי לימי הדיסקברי 2 שהיה לי. מיליון אפשרויות כיוון למושב ולנהג, וכל אחד ימצא בקלות את התנוחה המתאימה לו.

    קו החלונות הנמוך הוא מאפיין של הדיסקברי עוד מהדור הראשון, וגם כאן הוא לא נזנח. התחושה היא שאתה יושב מעל האוטו ולא בתוכו, הראות החוצה מהחלונות היא מצוינת. כיף.

    מכניס את הילדים לדיסקברי. הגדולה מציינת ש "אההה...יש מלא כאלה. ראיתי מיליון מכוניות כאלה" ואני מזכיר לה שהמכוניות הנפוצות שהיא רגילה לראות ברמת השרון הן לא מדגם מייצג. הבן מתלהב "וואו! זה אוטו חדש או בן 60 כזה של פעם?" אני נבהל מהתגובה והוא מסביר לי "הוא מרובע כזה, ענק, לא עושים כאלה מכוניות חדשות". אני פותח בהרצאה על עיצוב, מיתוג, מורשת וזהות מובדלת בעולם הרכב". הקטנה סתם מצחקקת בהנאה מכמות המרחב שהיא זוכה לו. 

    עדיין מלכותי

    די לדיבורים וקדימה לכביש. מנוע דיזל V6 בנפח 2,993 סמ"ק עם 255 כ"ס מגלגל את הבהמה הכבדה מהר מאוד. בעוד שצבירת המהירות נעשית ללא דרמה ובחרישיות, אתה משייט במה שנדמה כ-80 קמ"ש רגועים כאלה, ורק מבט חטוף במד המהירות מגלה לך שזה עתה חצית את ה-140 קמ"ש. עד כדי כך הוא משרה אווירה נינוחה. עקיפות נעשות מהר מאוד בהשוואה למשאית שטח ששוקלת מעל 2,500 ק"ג. סה"כ הרכב הוא רכב שיוט נפלא. נסיעה של מאות ק"מ תעבור עליכם בנינוחות ובקלות.

    פרק השטח היה מוגבל הפעם מפאת אילוצי זמן, אבל אי אפשר בלי. לקחנו אותו ל'בור' בתל-ברוך. מי שלא מכיר, מדובר בשטח פתוח, חולש על חוף הים, מדרום לחוף הצוק בת"א. לחץ האוויר הגבוה מורגש מיד עם ההתחפרות הראשונה בחול. משחק מהיר עם בורר המצבים והבהמה מתקדמת בקלילות. לא אתגרנו את הרכב יותר מדי, אבל איפה שרצינו הוא עלה בקלילות, תוך שבקרות המשיכה המצוינות עושות את עבודת הנהיגה לקלה ולא מאתגרת. אין ויכוח על יכולות השטח של דיסקברי 4, והדבר היחיד שמגביל אותו אלו הם הצמיגים. הרכב נועל צמיגי 255 בחתך 55 על ג'אנט 19 אינץ'. זו סוליה סבירה מבחינת רוחב אבל חתך נמוך מאוד לעבודת שטח אמתית. אי אפשר להוריד אוויר כמתבקש מחשש ל"צביטת" הדופן או להתקלפות הצמיג מהג'אנט. הבעיה הגדולה היא שאין מבחר של צמיגים תחליפיים במחירים סבירים. השערה שלי היא שמתישהו יקום יבואן הצמיגים שיתחיל לספק צמיגים תחליפיים ראויים יותר.

    יכולות השטח מוגבלות בעיקר בשל הצמיגים

    בעודנו מצלמים אני פוגש אושיית פורום נוספת החבר KOOKE.  ידיד רב שנים שקנה לאחרונה דיסקברי דור ראשון מודל 95' עם מנוע בנזין V8 ומאפשר לי לגנוב כמה תמונות משותפות. דור 1 והנין שלו דור 4 ביחד, הפרש של 21 שנים. האם גם הדיסקברי 4 יהנה מאותה עדנה של עכברי שטח? קשה לומר, כמות האלקטרוניקה והחשמל של הרכב היא כזו שיהיה קשה מאוד לאלתר ולעקוף מרכיבים יקרים לתיקון.

    דיסקברי 4 מביט במייסד השושלת, האם היורש יהיה ראוי לעמוד לצידם?

    בעודי מקליד את השורות שאתם קוראים עכשיו, מסדר ועורך את התמונות, הוצג לו דיסקברי 5, או בשמו המלא כפי שקראו לו הוריו The new Land Rover discovery. האם הוא ימשיך את המסורת או יעשה עוד צעד קטן החוצה וישאיר את השטח לטויוטה וג'יפ? רק מבחן שטח אמיתי יוכל לקבוע. 

    dddd